מעלילות ג'נטלמן בארץ הלונה - גרושה טרייה
הנהלת האתר
24.04.13 / 14:23
גרושה טרייה חברות וחברים יקרים..איזה יום נפלא,.. היה לי חודש שעבר..חבל על הזמן.. ירדתי בערב
גרושה טרייה
חברות וחברים יקרים..איזה יום נפלא,.. היה לי חודש שעבר..חבל על הזמן.. ירדתי בערב למרינה, מקסים. הבריזה שאחרי הגשם שפסק,.. טוב אולי היתה זו רק רוח..
[caption id="attachment_26835" align="alignright" width="287"]
אשקלון ג'לטמן[/caption]
בתי הקפה על קו המים.. המוזיקה... לחש הגלים המלטפים את המזח... מילמול הדגים..הירח מעל,.שהציץ לו ככה בין העננים... אורות הפאבים על החרוזים ... המקום שוקק חיים.
גברים גברים.. ובחורות..כרגיל כל המקומות תפוסים.
הזדחלתי ככה בין המלצריות,.. השתדלתי לא להפיל יותר מדי כוסות.. לבסוף הגעתי לקצה. של הסובלנות. ושל המזח גם.
עמדתי לחזור על עקבותי כאשר הבחנתי שעל יד השולחן האחרון,.. מעט בחושך כזה..יושבת לה גברת בודדה. בהיותי גבר גבר.. כלומר התכוונתי, בהיותי ג'נטלמן אשקלוני.. שלא לומר צדיק ופלס גם,.. התיישבתי מיד מולה.
ובנימוס מרבי הצגתי עצמי..
"שלום חמודה.. מקווה שאינך כועסת שמרשה לך לשבת על ידי",.. אמרתי וחייכתי הכי מקסים שיכולתי...
"לא לא,.. תשב." השיבה בטון לא אכפתי שכזה..
"בתנאי כמובן שתשאירי בבית את העצבות".. הוספתי תנאי ללארג'יות.
"כן,.. רואים אהה ?" הביטה לעברי לראשונה.
"ג'נטלמן",. הצגתי עצמי תוך שהושטתי את ידי ורכנתי מעט לעברה. "ג'נטלמן אשקלוני"..
היא הניחה את כף ידה הקטנה בידי, הסתכלה לי ישר לעדשות השמש ואמרה בקול דקיק,.. "נעים מאוד. גרושה טרייה."
קצת התבלבלתי למשמע שמה,.. אבל מיד הבנתי שהתכוונה למצבה הנפשי. כלומר האישי.
"תראי,..." ניסיתי לעודד אותה,.. "תראי,.. תאמיני לי שזה לא סוף העולם,.. אחרי כל סערה, תהא קשה ככל שתהא,.. תמיד השמש תשקע שוב.. כלומר התכוונתי תזרח".. אמרתי לה את מה שאבי ז"ל לימד אותי.
שוב הביטה במשקפי השמש,.. "תגיד. אתה מוכן להוריד ?" ביקשה.
הורדתי ובנון שרלטניות שכזו,.. אחזתי זרוע אחת עם הפה,.. אבל מיד הבנתי שטעות. כי לא יכולתי לדבר.
אז הרמתי אותם מעל הראש.
עכשיו הסתכלה אלי ישר לתוך הירוק.. טוב. בסדר. דבש.... "חמוד שלי,.. אינך יכול לתאר לעצמך... עדיף ככה.. עשרים ושנים שנים של ריבים וריבים. די נמאס. עד מתי ? שבר באף... זהו. זה מה ששבר את גב הגמל. עכשיו הכל מאחורי."... הרכינה ראשה,.. וכמעט בא לה לבכות.
אזרתי אומץ,.. הרחמים,.. הלב ,.. הושטתי את שתי ידי ואחזתי בראשה בעדינות,.. הבטתי ישר בכחול של עיניה,.. ולאחר מכן על אפה.
"מותק".. אמרתי לה בקול ניחומים הכי ג'נטלמני,..
"מותק..רוצה לומר לך שעשו לך עבודה נהדרת. לא רואים שום סימן. האף שלך נראה ממש נהדר."
"תגיד:" השתוממה...
"תגיד;:אתה מרגיש טוב ??? שלו. לא שלי. האף שלו..."
חברות וחברים יקרים..
לא. לא לקחתי הטלפון שלה.. נשאר על השולחן..
אמנם רומני אב בכ"ז... מה ? נראה לכם שיש לי חשק לבזבז על פלסטיקים ? מנתחים ?
מאחל לכם המשך יום טוב,.. תעשו תעשו חיים...
מרינה.. עכשיו יש את הויסטה גם... חבל על הזמן.
אין כמו הלונה...
טוב. אשקלון. עיר הגברים. אין כמותה בכל העולם..
ויש כאלו מוסיפים "ותודה לאל"... כן. קנאים.....
אשקלון ג'לטמן[/caption]
בתי הקפה על קו המים.. המוזיקה... לחש הגלים המלטפים את המזח... מילמול הדגים..הירח מעל,.שהציץ לו ככה בין העננים... אורות הפאבים על החרוזים ... המקום שוקק חיים.
גברים גברים.. ובחורות..כרגיל כל המקומות תפוסים.
הזדחלתי ככה בין המלצריות,.. השתדלתי לא להפיל יותר מדי כוסות.. לבסוף הגעתי לקצה. של הסובלנות. ושל המזח גם.
עמדתי לחזור על עקבותי כאשר הבחנתי שעל יד השולחן האחרון,.. מעט בחושך כזה..יושבת לה גברת בודדה. בהיותי גבר גבר.. כלומר התכוונתי, בהיותי ג'נטלמן אשקלוני.. שלא לומר צדיק ופלס גם,.. התיישבתי מיד מולה.
ובנימוס מרבי הצגתי עצמי..
"שלום חמודה.. מקווה שאינך כועסת שמרשה לך לשבת על ידי",.. אמרתי וחייכתי הכי מקסים שיכולתי...
"לא לא,.. תשב." השיבה בטון לא אכפתי שכזה..
"בתנאי כמובן שתשאירי בבית את העצבות".. הוספתי תנאי ללארג'יות.
"כן,.. רואים אהה ?" הביטה לעברי לראשונה.
"ג'נטלמן",. הצגתי עצמי תוך שהושטתי את ידי ורכנתי מעט לעברה. "ג'נטלמן אשקלוני"..
היא הניחה את כף ידה הקטנה בידי, הסתכלה לי ישר לעדשות השמש ואמרה בקול דקיק,.. "נעים מאוד. גרושה טרייה."
קצת התבלבלתי למשמע שמה,.. אבל מיד הבנתי שהתכוונה למצבה הנפשי. כלומר האישי.
"תראי,..." ניסיתי לעודד אותה,.. "תראי,.. תאמיני לי שזה לא סוף העולם,.. אחרי כל סערה, תהא קשה ככל שתהא,.. תמיד השמש תשקע שוב.. כלומר התכוונתי תזרח".. אמרתי לה את מה שאבי ז"ל לימד אותי.
שוב הביטה במשקפי השמש,.. "תגיד. אתה מוכן להוריד ?" ביקשה.
הורדתי ובנון שרלטניות שכזו,.. אחזתי זרוע אחת עם הפה,.. אבל מיד הבנתי שטעות. כי לא יכולתי לדבר.
אז הרמתי אותם מעל הראש.
עכשיו הסתכלה אלי ישר לתוך הירוק.. טוב. בסדר. דבש.... "חמוד שלי,.. אינך יכול לתאר לעצמך... עדיף ככה.. עשרים ושנים שנים של ריבים וריבים. די נמאס. עד מתי ? שבר באף... זהו. זה מה ששבר את גב הגמל. עכשיו הכל מאחורי."... הרכינה ראשה,.. וכמעט בא לה לבכות.
אזרתי אומץ,.. הרחמים,.. הלב ,.. הושטתי את שתי ידי ואחזתי בראשה בעדינות,.. הבטתי ישר בכחול של עיניה,.. ולאחר מכן על אפה.
"מותק".. אמרתי לה בקול ניחומים הכי ג'נטלמני,..
"מותק..רוצה לומר לך שעשו לך עבודה נהדרת. לא רואים שום סימן. האף שלך נראה ממש נהדר."
"תגיד:" השתוממה...
"תגיד;:אתה מרגיש טוב ??? שלו. לא שלי. האף שלו..."
חברות וחברים יקרים..
לא. לא לקחתי הטלפון שלה.. נשאר על השולחן..
אמנם רומני אב בכ"ז... מה ? נראה לכם שיש לי חשק לבזבז על פלסטיקים ? מנתחים ?
מאחל לכם המשך יום טוב,.. תעשו תעשו חיים...
מרינה.. עכשיו יש את הויסטה גם... חבל על הזמן.
אין כמו הלונה...
טוב. אשקלון. עיר הגברים. אין כמותה בכל העולם..
ויש כאלו מוסיפים "ותודה לאל"... כן. קנאים.....
