ענת

 לקח לי שבוע שלם להפנים את מלוא החוויות שחוויתי בכפר הנופש מצוקי דרגות שהפך, למשך שלושה ימים, לעיר אוהלים עצומה בלב המדבר. כנראה שמבצע "חגורה שחורה" תרם גם הוא לעיכוב בעיכול שלל החוויות, אבל לא רק. 

בפסטיבל (7-9.11.2019) השתתפתי גם כמנחת סדנאות כתיבה וגם כאורחת מן המניין. שתי החוויות הללו היו מלאות מכל טוב, הנאה, חופש והעצמה.

המתחם היה מסודר להפליא, הארגון היה מפתיע לטובה והמשתתפים הראו את פניהם של הישראלים היפים, שמחכים יפה בתור, לא נדחפים, סבלניים, אדיבים ומנומסים. נשמעו גם מעט משתתפים זרים (שמעתי גרמנית, אנגלית, יפנית ובטח היו גם זרים אחרים).

setImageBanner('e912ea7e-1d52-4873-89f1-ff863b53264b','/dyncontent/2019/3/25/03928e1d-f19b-4a82-899c-5d6b53cadad0.jpg',7742,'',510,80,false,27130);

בפסטיבל לקחו חלק משתתפים מכל הגוונים והצ'אי שופ נראה כמו מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית - צעירים ומבוגרים, משפחות, קבוצות חברים, זוגות ויחידים. כולם כאחד הגיעו כדי להתחבר לעצמם, כדי ליהנות מאווירה של חופש לגוף ולנפש, להתרענן ולהשתחרר.

הרגשתי שאני נמצאת בפסק זמן, יצאתי מהשגרה ונכנסתי למסעעצמי. הרגשתי שהמקום ורוח הפסטיבל הביאו אותי למודעות גבוהה לגוף ולנשמה, למה שאני אוכלת, אומרת, ומרגישה.

בפסטיבל הכל אפשרי

מגוון הסדנאות התחלק לשערים וניתן מענה לכל הצרכים הגשמיים והרוחניים – ריקוד, יחסים, יצירה, גוף, מדיטציה, מוזיקה, שער הלב, השער האלטרנטיבי והשער הטבעי.

מלבד הסדנאות אפשר היה ליהנות גם ממגוון טיפולים אישיים (בתשלום נוסף) במתחם מיוחד לפינוק הגוף על ידי מטפלים בשיטות שונות, ממוזיקה סוחפת ורוגשת, מתחם צ'אי מרכזי בו היה אוכל צמחוני או טבעוני, משקאות מגוונים (הספרייט נגמר מהר מדי לטעמי) ובעיקר מקומות ישיבה נמוכים שמזמינים חיבור עם אנשים חדשים. אחד מהם אמר שהפיתה עם הלאבנה שלי נראית טעימה ואז לקח לעצמו ביס עסיסי....

מרבית הסדנאות עסקו במודעות לגוף ולנפש, בשליטה או בהתנתקות מהגוף, בהתרחקות מקשיי היום יום שלנו ובמימוש הצרכים הבסיסיים לחיים צנועים.

בין הסדנאות הרבות היו -

מדיטציית נאטראז' (דווה דם) ; מיינדפולנס  (רויטל לירון) ; ריקוד שבטי (עדי טרם); קונסטלציה משפחתית (טאריקה) ; להפוך למנטור(דורון ליבשטיין) ; ריברסינג (קרהנטי יונה) ; ריברסינג שמאני ; דהרמה ותחזוקת הגוף ; NLP ; תרפיה במוזיקה ; סדנת פלייבק ; סדנאות יוגה ; סדנאות מוזיקה וריקוד מגוונות וסוחפות ; ועוד ועוד.

אני העברתי בפסטיבל שתי סדנאות כתיבה אימוניות

האחת – "לכתוב את החזון" במפגש המשתתפים הוזמנו לכתוב את החזון / החלום האישי הנוגע לכל גלגל החיים, ומביא לידי ביטוי את החוזקות והערכים של הכותב / כותבת.

השנייה – "המכתב שלא נשלח" במפגש זה המשתתפים העלו על הכתב פנייה משחררת בעזרתה ניתן להתיר עכבות ומגבלות סמויות, לצורך שינוי והעצמה אישית לאחר כתיבת המכתב.

הרגשתי שהמשתתפים בסדנאות שלי יצאו עם תובנות חדשות ומאתגרות, עם מחשבות שילוו אותם על מהות החיים המספקים, ובעיקר זווית ראייה חדשה לשיפור בגלגל החיים.

בתום הסדנה השנייה שלי, יצאו אנשים נרגשים שכבר באותו מעמד הודיעו לי חגיגית, בעיניים נוצצות, שהם מתכוונים לשנות משהו משמעותי בחייהם. זה היה רגע מרגש עבורי.

אני יצאתי מהפסטיבל עם מרחב פנימי רגוע יותר, תחושת סיפוק, חיוניות ושלווה. מה צריכה יותר הבת אדם ? כלום. רק אולי, עדיף היה לחזור לימי שיגרה רגועים מעט יותר מאשר  ניסיונות כושלים להקמת ממשלה (מועד ב'), ירי רקטי צפוף, וביטול תוכניות שונות בגלל "המצב".

נמסטה. להתראות בשנה הבאה.