פייסבוק פרטי

״שלשום נכחתי בהפגנה שהתקיימה באשקלון גם אגרנש מנגיסטו היתה, אני לא אתפלא אם אתם לא מכירים, היא אימו של אברה מנגיסטו השבוי בעזה בשבי חמאס מעל 4 שנים. אגרנש היא האישה הכי אצילית שהכרתי מימיי , מי שנכח בהפגנות שהתקיימו מכיר אותה, היא מנהיגה! בכל מחאה למען השבת בנה היו כללים ברורים : ילדיי, בלי קללות ובלי אלימות, כך היתה מבקשת. ובמשך השנים היו הפגנות קטנות וגדולות, לצערי המחאות להשבתו של אברה מנגיסטו מהשבי לא הצליחו לעורר סערות ציבוריות והכאב של אגרנש נשאר בודד עם בודדים שלא שוכחים להזכיר ולספור את ימי השבי. הצטרפותה של אגרנש להפגנה , היא מהבנה הברורה ביותר שיש קשר ישיר בין השתיקה הארוכת שנים לאירועים כאלה ואחרים , לשבי בנה.

בימים אלה הארץ בוערת, הכאב מתפרץ והשבוי בעזה , אברה מנגיסטו, חלק "מחבילת הכעס" איתה הגיעו אלפי מפגינים עם רגשות קשים, נערים ונערות צעירים שמקומם בטח לא בכבישים זועקים די לשקיפות שלנו בחברה הישראלית, די להשפלה ,די לשקט ודי לכאב.

יש לנו בעזה שבוי ישראלי והמדינה שותקת, ירו באזרח ישראלי לפני כמה החודשים בבת ים וגם שם המדינה שותקת, סירסו את האמהות שלנו בהגעתם לארץ כדי שלא נתרבה גם שם היתה שתיקה, בתיממותם הטובה הם תרמו דם לאנשים זקוקים וזרקו את המנות דם שלנו כאילו היינו נגועים.

setImageBanner('602db795-456d-419a-8641-106430ef4fb2','/dyncontent/2019/3/25/03928e1d-f19b-4a82-899c-5d6b53cadad0.jpg',7742,'',510,80);

זו תמציתה של ההיסטוריה של יוצאי אתיופיה, אז המשפט "אם יש לכם ביקורת על המאבק שלנו כדאי מאוד שיהיה לכם גם עבר מרשים של ביקורת על הדיכוי שלנו" מקבל משמעות חזקה כשאתם מעלים ומורידים תמיכה בשבריר של שנייה.

לכל מסירי האהדה , האמפטתיה ואלה שברח להם " תחזרו לאן שבאתם , שירו בכם" וכדומה

בואו נדבר על זה,

יצאנו לרחובות ב2015

יצאנו לרחובות ב2016

יצאנו לרחובות ב2018

הרמנו דגל לשוויון וצדק וקראנו לכן להצטרף למחאה צודקת, ביקשנו מהאחים שלנו , עם ישראל, בואו איתנו , זה שלנו , כולנו , אבל שוב מצאנו את עצמנו לבד.

2019 שוב יוצאים לרחובות , ניפגשנו אתמול 🙈 רק בצדדים שונים בכביש.

ילד בן 18 נהרג על ידי שוטר, צעיר שכל העתיד שלו היה לפניו, מת מווות מיותר. בעולם מתוקן הכותרת הזו היתה מוציאה ציבור שלם מהבתים למחות , כי איך יכול להיות שמי שאמון על ביטחוננו הורג אחד מאיתנו והעולם שותק.

אחי ואחיותיי , הגענו לימים שהפילוג חוגג שעות נוספות לימים שבהם אני צריכה להסביר שאני כותבת "אחיי ואחיותי" אני מתכוונת לכל אחיי מכל הקשת הצבעונית של המגזרים.

אחים אנחנו כולם!

למה לנו לריב אחד עם השני?

למה לנו לא לבקש שלום בינינו במקום מלחמה ומדון?

אחים במלחמה, שהגישור עליה הוא רק הפנמה של ההיסטוריה הארוכת שנים של דיכויים לא צודקים.

אני מגנה כל אלימות , כלפי אזרחים ושוטרים , אנחנו לא יכולים לזעוק נגד אלימות ולהשתמש בה ככלי, האלימות לא מקדשת את כל האמצעים.

אני מגנה תמיכה של דקה וחצי, שלאחר מכן שולחים אותנו חזרה מאיפה שההורים שלנו באו.

אני מגנה את התקשורת ההממוסדת, שמראש הכתירה את המאבק הזה כמאבקה של קבוצת מיעוט מול גוליית , התקשורת גידרה בצורה יסודית את הפרסום ויצרה פרופיילניג שהציבור הרחב ידע את מקומו ולא יהיה חלילה שייך לצדק שמגיע לכולם.

זו אינו מאבקה של יוצאי אתיופיה ! אין אנחנו ואין הם ! יש הפרד ומשול שנכפה !

הכותרת שהיתה צריכה להיות "אזרחי ישראל מוחאים!"

אחים אנחנו כולנו! אל תשכחו אל תנהגו אחד כלפי השני באלימות לא מילולית ולא פיזית, א ח י ם ! אם תרצו או לא תרצו.

עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל 
בתמונה: שקט ציבורי״.