נעים להכיר, אני מכוערת.

היא נכנסה לקליניקה, אישה נאה וצעירה, גבוהה וספורטיבית, עם עיניים נוצצות בצבע דבש ולבוש “קשואל” ומרדני. כששאלתי אותה מה הביא אותה אלי, היא אמרה: "אני שונאת איך שאני נראית. אני לא יפה, כולם רואים את זה. זה מפריע לי לצאת עם חברים, זה מפריע לי בלימודים במכללה. כל הזמן אני חושבת על זה ומתביישת לצאת מהבית."

זה הרגיש לי מוכר. גם משנות הנעורים שלי וגם ממאות נשים שאני פוגשת בחיים האישיים ובעבודה. אמרתי לה: "טוב, אם את לא מרגישה יפה, יש לה הרגשה שלך סיבה" . היא פתחה את עיניה כאילו, "באתי למקום הלא נכון?"! ולפי שפת הגוף שלה הבנתי שהיא רוצה לברוח. מהר ורחוק. "חכי! בואי להבין במה מדובר".

נדיר להכיר אישה שאומרת על עצמה שהיא יפה, גם כשהיא ממש נאה ואפילו מושלמת. לרובן, מפריע מבנה הגוף, המשקל, הגובה, תווי הפים והרשימה עוד ארוכה. האם להיות יפה ולהרגיש יפה זה אותו דבר? כנראה שלא. יש הבדל בין איך שאת נראית לבין מה שאת חושבת ומרגישה עם איך שאת נראית. זה מה שנקרא תפיסה עצמית והיא חברה קרובה של ביטחון או חוסר ביטחון עצמי.

חברות הפרסום והצרכנות מכירות טוב את ההבדל. הן יודעות איך ליצור סדקים בתפיסה ובביטחון העצמי הנשי. לא רק מציעות מודל של יופי קשה להשגה אלא מעודדות אותנו לבחון את גופנו בחלקי חלקים ובקפידה. כך יוצא שאלפי נשים בוחנות את עצמן בעין ביקורתית מכף הרגל ועד הקרקפת וקונות עשרות מוצרים קוסמטים. קרם לכף הרגל, קרם לציפורניים, קרם לידיים, קרם לעיניים, קרם קרם קרם...

בספר "המיטוס של היופי" הסופרת נעומי וולף כותבת שכשכבר הצלחנו להגיע למידה מסוימת של שיוייון זכויות עם גברים, מסרים חברתיים מכתיבים לנו סטנדרטים של יופי שכובלים אותנו שוב ומרססים לנו את הביטחון העצמי. יש לנשים אדון חדש ורודן.

למה באמת כל כך חשוב להיות יפה? נשים נוטות לקשור יופי ליותר הזדמנויות להצלחה וליותר אופציות ברגע של בחירת בן זוג. מכיוון ולנשים יותר חשובים הקשרים הרומנטיים, יותר חשוב להן להרגיש יפות ונחשקות. הפרדוקס הוא שככל שהן רודפות יותר אחרי היופי, מדד הפרפקציוניזם עולה ולכן, הן מרגישות פחות ופחות יפות. עד כדי כך שחלק לא מבוטל מהנשים אינן מסוגלות להינות מאינטימיות. טרגי.

אני לא מזלזלת בחשיבות של יופי במובן החיצוני של המילה. באמת. ולא רוצה שזה ישמע כמו נחמה של אישה מכוערת. אבל תחשבו רגע. כשאישה מרגישה שהיא מממשת את הפוטנציאל שלה, כשהיא מתפתחת וכשהיא מרגישה מאושרת, באופן טבעי היא ממגנטת, היא כובשת, היא ארקטיבית ונחשקת. וזה בא מבפנים. אז אולי במקום לרוץ ולקנות את המייקאפ המבטיח מראה עור קטיפתי או את הגינס המחטב היא צריכה להשקיע במה שמפתח אותה ועושה אותה מאושרת? אל תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה עם ה"רוצה להיות יפה". הייתי מעדיפה שהחיפוש אחרי היופי יהיה מלווה בהנאה ושיהיה חלק מהתפתחות רחבה יותר של אישה בהיותה בן אדם ולא חפץ נוי. זה אולי יותר קשה, כי זה דורש עבודה עצמית ומידה רבה של אומץ למרוד במסרים ובמבטים. אבל אולי זה שווה.