צילומים: ענת מנדל

האישה המודרנית

האישה המודרנית, צריכה לעמוד בכל המשימות המסורתיות, צריכה להיראות כמו מיליון דולר בתת תזונה, וגם להתקדם בעולם התעסוקה ולהיות ''מושלמת''.
גם להיות בבית כשהילדים חוזרים מבית הספר או הגן וגם להיות אשת עסקים ממולחת.
גם לנהל את משק הבית ביד רמה, כולל עוגיות, פנלים ותריסים וגם להיות מתוקתקת , לבושה בקפידה ומטופחת למשעי.
עליה להכין 3 ארוחות ביום ל- 3.5 אנשים בממוצע, 365 ימים בשנה וגם להיות רזה וחטובה.
אם היא טבעונית או לפחות צמחונית זה אחלה שידרוג.
אם היא מספיקה ללכת למספרה פעם בשבועיים, לעשות לק ג'ל פעם בשלושה, ופדיקור פעם בחודש, היא פשוט אלופה.

ועם כל זאת, האישה המודרנית בעד שוויון.
היא לא רוצה שהגבר שלה יהיה שווה לה.
היא רוצה להיות שווה לגבר הלבן, המערבי, המשתכר, המודרני.
הוא מצידו (אותו גבר לבן מערבי ממוצע) צריך לרצות שהיא תהיה שווה לו, ולחשוב שהיא צודקת.
רק כך היא באמת תהייה שווה לו. כי הוא הוא יושב, כעת, בעמדות המפתח, שקובעות את גורלן של הנשים המודרניות.

ומה זה בכלל השוויון הזה ?

אני , בתור האישה המודרנית, לא רוצה שהגבר שלי יכבס פעמיים בשבוע, שלא ישטוף כלים פעם ביום או יכבד את הריצפה אחרי כל ארוחת ערב.
אני כן רוצה שהוא ידע להושיט יד כשצריך, גם אם לא ביקשתי. שידע להגיד לי ''עבדת קשה היום, אני אכין ארוחת ערב''.
אני מצפה ששום דבר לא יהיה מובן מאליו.
המטבח באחריותו ? אז אחזקת הרכבים שלנו באחריותי - או להפך.
אני מטפלת בכל החשבונות ? הוא מארגן את הטיולים המשפחתיים שלנו - או להפך.
הילדים צריכים להכין שיעורים ?
מתמטיקה זה הוא ותנ''ך זה אני. או להפך (לא מומלץ להפך במקרה שלי...).

השוויון שאני מכוונת אליו הוא שוויון רעיוני. שוויון הזדמנויות.
לאו דווקא שכולם מנקים וכולם מבשלים וכולם מכינים שיעורי בית עם הילדים - אלא - כולם שותפים בנטל במידה שווה .
כולם עסוקים בעשייה , בתרומה לתא הזוגי או המשפחתי באופן שוויוני .
שום דבר לא מובן מאליו וגם לא הכרחי.
כמו באסרטיביות -
יש לי מקום של כבוד בדיוק כמו שיש לך.
מגיע לי בדיוק כמו שמגיע לך (אם יש דבר כזה ''מגיע'').
הרעיון הזה, של שוויון הזדמנויות, ראוי שיתחיל מיינקות, דרך ילדות, נערות, בגרות ועד גיל פנסיה , קשישות ועד 120 שנה.
כי כולנו נולדנו שוות.
נכון, רק אנחנו יכולות ללדת, אבל לא רק אתם נולדתם חכמים.
נכון, מחקרים מראים שאין כמו אמא, אבל גם אבא יודע לאהוב, להקשיב לקלח את הילד ולהקריא לו סיפור .

אני רוצה שתגיד לי שאני הכי יפה בעולם, ותתכוון לזה, גם אם אני לא נראית כמו בר רפאלי בפרסומת להודיס.

אני רוצה שתדע שהיום שלי לא קל בדיוק כמו שלך, ותדע שלפעמים הוא אפילו יותר קשה.
כי אחרי ששנינו קמנו בשעה 5 ויצאנו לעבודה התובענית שלנו, ואחרי שנתנו שם את הנשמה, לשנינו היה קשה לחזור בפקקים הביתה ולהגיע שפוכים בשעה 7 בערב. אבל.
אני ''קיבלתי בונוס''.
היה לפחות גבר אחד בכביש שצרח עלי ''תסכלי איך את נוהגת'' כשהוא חתך אותי מימין בתור לעליה לגשר!  ורדי קודם חצה פס הפרדה לבן! לפחות פעם בשבוע ישתיקו אותי רק בגלל שאני אישה, ולפחות פעם בשבועיים אני ''זוכה'' למבטי זימה בלתי אפשריים ובלתי מכבדים בעליל. ואני כבר לא מדברת על המשכורת.... וה''מועדון'' הגברי של שמור לי ואשמור לך.... ואני לא מדברת על המינוי הבא לתפקיד מנהל המחלקה הבא, שיימסר לידי החבר מהמילואים של המנכ''ל (או זה שרוכב איתו על אופניים כל סופשבוע).

על ה''בונוסים'' הללו כולנו מוותרות בקלות. אני בטוחה שגם אתה, הגבר המודע, המכבד, היית מוותר עליהם בקלות.

כי לי לא ''מגיע'' פחות ממך ולך לא מגיע יותר ממני.
אם הבת שלי תרצה להיות טנקיסטית, והבן שלי ירצה להיות עובד סוציאלי, הרי שלשניהם יש לאפשר זאת. ולתגמל אותם בהתאם.

נכון, בשנים האחרונות רואים יותר נשים בעמדות מפתח (בראשות עיריות ; בניהול חברות ; בהנהלות הבנקים , ועוד) ועדיין, יש מקום לשיפור.

נשים מודרניות, לכבוד יום האישה הבינלאומית, תסתכלנה בסיפוק על מה שעשיתן, השגתן, הגשמתן, ולא פחות חשוב - תסתכלנה קדימה - אל העוצמה, ההגשמה והאפשרויות הבלתי מוגבלות.
YES WE CAN