ענת, צילום עצמי

היום, לפני 40 שנה, הסתובבתי מאחורי הקלעים של האירוויזיון, וצפיתי בהקמתו של אירוע בינלאומי, שהיה אז יוצא דופן, בכל קנה מידה - ירושלים השקטה הפכה להיות מארחת זוהרת של אירוע בינלאומי, אליו הגיעו נציגים ואורחים מ-19 מדינות באירופה. ומי שלא הגיע צפה באירוע ששודר לכל מדינות אירופה, מבנייני האומה בירושלים.

אימי, זיכרה לברכה, היתה אז התופרת והמלבישה של הנציגות הישראלית, וכך אני זכיתי להתרגש עם גלי עטרי ולהקת חלב ודבש, להתרשם בהתפעלות מההמולה של ''מאחורי הקלעים'' לפני שהזמרים התחילו לעלות לבמה, ולאחר מכן ישבתי בחרדת קודש באולם הכי גדול שראיתי עד אז (הייתי בת בית בתיאטרון החאן, וגם המקהלת הילדים עם האופרה הישראלית בתיאטרון ירושלים).

מאחורי הקלעים היתה התרגשות אדירה, בליל שפות, וציבעוניות נהדרת. להקת ג'ינגיס חאן מגרמניה, היתה אהובה עלי, בעיקר בגלל שהסולן עשה לי פרצופים מרושעים כיאה לדמות שגילם (הם זכו במקום הרביעי, ושירם הפך ללהיט היסטרי במועדוני הדיסקו של אותן שנים), אהבתי את השקט של הזמרת אלפידה מיוון, שנראתה כמו אלה בשמלה בהירה, ונשמתי אוויר פסגות עם ניחוח בינלאומי.
רק כמה רגעי מבוכה היו שם כאשר הציוד של אחת הלהקות לא הגיע מסיבות ביטחוניות או סיבות אחרות (אולי שוויץ אבל אני לא בטוחה).

כל הצוות הישראלי, בלי יוצא מן הכלל, איחלו הצלחה ופירגון לחברת חלב ודבש וגלי עטרי, והם נראו בעיני יפים ומוכשרים.

כאשר ניתן האות, עברתי אל האולם, התבוננתי בקהל ובחנתי את כל ההכנות הטכניות לקראת המשדר גם לטלויזיה הישראלית אך בעיקר לכל מדינות אירופה, ובכלל.
ירדנה ארזי ודניאל פאר הנחו את הטקס בעברית, אנגלית וצרפתית, בממלכתיות מאופקת.

אז, שיטת ההצבעה היתה הרבה יותר מורכבת וללא הטכנולוגיה המתקדמת של היום.
צפיתי בדריכות ויראת כבוד במופע המנצנץ והמרגש של אמנים מכל אירופה, וכמובן שנסערתי עם חדוות הניצחון, כאשר השיר שלנו 'הללויה' זכה במרבית הקולות, עם הכי הרבה "דוס פואה" (12 נקודות בצרפתית, שהיו הציון הגבוה ביותר שמדינה אחת יכולה לתת למתחרים).

מיד כשהטקס הסתיים, חזרתי אל מאחורי הקלעים, פגשתי שם את כל המשפחה שלי ועוד ערב רב של אנשים רבים, בהתרגשות ענקית.
בכל זאת, זכייה שנייה ברציפות לשיר ישראלי ! הקהל לא ידע את נפשו, וכולם שרו הללויה.

אין ספק, היום אני יכולה להודות בפה מלא, האירוע ההיסטורי הזה, שאז היה עצום,
בגלל הפערים התרבותיים שהיו גדולים כל כך, והניחוח הבינלאומי העצום, הותיר בי (ילדונת ירושלמית כמעט בת 14) את רישומו עד עצם היום הזה. אין ספק שזה הותיר בי סקרנות, אהבת השונה והאחר, הרצון להכיר ולהוקיר תרבויות אחרות מכל העולם, אנשים ומקומות חדשים, מקרוב או מרחוק.

בעוד חודש, חוזר האירוויזיון לישראל. מעניין איזה רושם הוא יותיר על הקהל הצעיר שייצפה בו.