עדי התביעה על הדוכן

העדה היא המשנה ליועץ המשפטי לשעבר של עיריית אשקלון.

הגשת עדותה של אילנה  מרכוס מוגשת לבית המשפט.

הפרקליטות: יש כאן אסופה של מיילים ולסמן כל מייל בנפרד לפי סדר כרונולוגי.

עו״ד נוית נגב: היית ברענון וקראת את ההודעות של עדותך.  הציגו לך מסמכים ואמרת שאת לא זוכרת.

מרכוס: נכון

נגב: מבקשת להציג לעדה מסמך של ועדה מקומית לתכנון ובניה ויש בה בקשה להיתר, הייתה בקשה להקמת 2 מגדלי מגורים בני 10 קומות כל אחד. השאלה: אמרת בחקירת המשטרה שזו ישיבה שלא השתתפת בה למרות שנרשמים דברים מפיך

מרכוס: לקראת הועדה ביקשו חוות דעת כתובה לועדה ללא השתתפותי . היא הוכנה לסדר היום ולא נכחתי בישיבה, ככל הנראה השתתף בישיבה איתן צוריאל ( היועמ״ש) לעירייה. תמיד זה היה או הוא או אני. 

נבות: הראתי לך למה את מתייחסת אמרת כי נראה לך שצודקים המבקשים. מינהל ההנדסה אמרו כי זה לא מתאים לתכנית המתאר. בחוות הדעת שלך את אומרת ״נראה שהמבקשים צודקים שהתב״ע לא מחייבת, האופן חופשי נאם זה נכון הטענה שהתבע דורשת שלא יבנה מרכז מסחרי נמוך  

מרכוס: יש הנחיות לבניית מסחר בתנאי אחד, ולכן הם התקפלו, התבע מחייבת תכנית בינוי לכל המגרש. זוכרת את המקרה כי לא היה נעים לי לדחות לו את ההיתר. כנראה שכן הייתה מחלוקת ביני לבין אדריכל העיר ואני רציתי לקבל רק את תכנית הבינוי. 

נגב: מתאר מר שמואל לוי שהוא אישר עם אדריכל העיר ואז החליט מהנדס העיר שחבל על הבקשות כי הוא לא יאשר אותם בכל מקרה.

מרכוס: הוא לא מחליט לבד

נגב: את הבהרת שהעמדה של המהנדס לא מחייבת

מרכוס: העמדה שלי הייתה שעוד לא נולדה הביצה וכשתוגש היא תידון.

נגב: בהסכמה על החזרה מן הערר את מתייחסת ספציפית שהיא טינה חלק מן ההחלטה כשתוגש תכנית הבינוי הגובה משתפל בהדרגה לכיוון דרום. 

השופטת: מה היקף הסמכות שלכם?

מרכוס: לוקחים בחשבון שהייתה מחשבה לא מחוייבת לגבי תכנית הבינוי. הייתה והועדה רשאית לשנות ולהגיע למסקנות אחרות.

נגב: היה נושא של כופר חניה 

מרכוס: התעסקתי בזה יותר מידי

נגב: לא חשבתי שצריך בנושא הזה להגיע לפשרות.

מרכוס: נכון, אני בעד פשרות אבל לא בכל נושא

השופטת: תקראי מה אומר אריק בר ששת האם את מקבלת את זה כמו שהציגו את זה.

מרכוס: לא מבינה למה הוא אמר את זה והועדה קיבלה את ההודעה שלי.

השופטת: את או רת בתאור של בר ששת זה לא נכון

מרכוס: הוא לא נכון

נגב: מנכל העירייה (חיים סופר) דחף לשם

מרכוס : יותר מדחף לשם הוא דרש את זה. אם אני אומר לך להגיע לפשרה את תפני לצד השני. עם חיים סופר לא היה לי פקודות כמו של חיים סופר.

השופטת: בכמה פרוייקטים חיים סופר מעורב?

מרכוס: הוא פנה אליי תכנון ובניה אינם בתחום אחריותו של המנכל. חיים סופר עסק רק בנושאים האלה. הוא ראה שאני לא מקבלת את מה שאמר. ״אני מעדיף פשרות״

השופטת: קיבלת למה הוא מתערב בנושא הזה? 

מרכוס: אני, הגורמים,  העירייה ובדרך כלל אלה גורמים אחרים שמתערבים בהם. תמיד הייתי בעד פשרות.

השופטת: באיזו מידה אם בכלל שמעת מסופר שיש להגיע לפשרות

במקרים אחרים?

מרכוס: לא, רק בזה

נגב: הצעת לחג׳ג׳ פשרה ידעת שמדברים איתו

מרכוס: דיברו איתו לא זוכרת עם מי, אולי המנכ״ל ומהנדס העיר.

נגב: מהנדס העיר לא סבר כמו היועץ המשפטי

מרכוס: מי שעשה את הסכם המכר הוא איתן צוריאל. לפני כן היו ישיבות ועולות שאלות. האם בעלל מיתן להוציא זכויות

במקום הזה בגלל מצוקת החניה במקום. נחתנה למינהל ההנדסה הנחיה כמה מקומות חניה יהיו במגרש הזה וישרתו את המגרש.

נגב: נושא היתר הבניה, את אומרת שעצרת את דיון הנמשך בגלל שישנו ערר.

מרכוס: נכון

נגב: חוות דעת היועץ המשפטי  מוגשת לבית המשפט.  

מרכוס: מכירה את המסמך. בקשת היתר שברגע שיוצאת, היזם יכול לבנות. 

 השופטת: מקבל תחת מחאה מה זה?

מרכוס: משלמים ולא מרוצים 

מרכוס: יורידו לנו את הראש אם מישהו שרצה בטובתו של דוידי. התובעת העירונית בא עם החלטה של בית המשפט.  אמרנו בואו נפסיק כי יש החלטה של בית המשפט ולא חייבים לערער מתוך החשש הזה. לעניות דעתי

נגב: בית המשפט נתן החלטה ושקלתם לא לעריר, גם אם חשבת שבעת המשפט שגה הייתה כאן החלטה למי התכוונת כשאמרת היה מוריד לנו את הראש.

מי זה הגורם?

מרכוס: מכל הלחצים שהופעלו לטובת דוידי אני הבנתי זה יראה מאוד לא טוב בעיניי המנכל וכנראה גם מעיין אם נגיש ערעור.

השופטת: מישהו התערב

מרכוס: האמת שלא

נגב:  הלחצים באו מצידו של המנכ״ל?

מרכוס: זו הייתה תחושתי

השופטת: על מה מבוססת

מרכוס: על תחושתי

נגב: מי שמעוניין במיזם היה דוידי וחגג היה מעוניין לקבל את הכסף מדוידי, אבל הוא היה צריך להביא היתר לכופר חניה.

מרכוס: נכון

נגב: אם לא מגיעים להסכם עם חגג אז שדוידי ישלם את ההפרש. למה?

מרכוס: יש כמה גורמים ודוידי הכי מעוניין בהסכם הזה. אם לא, לא היינו גובים  מספיק על כופר חניה יש כאן בעיה עם חוקיות כופר חניה.

חקירה חוזרת על ידי הפרקליטות. הם מוותרים. 

השופטת: תארת מעורבות של חיים סופר בנושא. בשלב הזה ממשיכים להיות מופעלים לחצים לא יודעת להגיד זמנים?

מרכוס: בוודאי שהיו לחצים בין הייתר רצה לראות סעיפים בחוק.

עד כאן עדותה של אילנה מרכוס.  

העד הבא שמעון בן חיים וישנם שיחות בינו לבין חיים סופר.

עורכי הדין שיחקרו אותו הם מנחם רובינשטיין ואשר אוחיון.

ש. תמכת בשמעוני לפני שהוא התמודד על ראשות העיר?

בן חיים: גם ללא קבלת תמורה

ש. היית הבעלים של ״קול אשקלון״  היוכתבות בזכותו של שמעוני כשנבחר. אז המשכת לפרסם כתבות גם אחרי שהוא נבחר. בלי לקבל שום תמורה? מה קרה אחרי שנרכש העיתון, פתחת עיתון אחר בשם אובייקטיבי וגם שם כתבת כל מיני דברים בעדו? 

ת. הכל נכון

ש. למה דוידי קנה את קול אשקלון? הייתה לכל סיבה?

ת. היו לי בעיות אישיות.

השופטת: אבל פתחת את אובייקטיבי? 

ת. נכון אבל כבר לא היו לי בעיות אישיות.

ש. האם פגישה עם שמעוני הייתה רגילה 

ת. זו פגישה לגיטימית.

ש. איתמר גם מתקשר כשכותבים עליו דברים שליליים.

ת. כן 

ש. השיחה בינכם עלתה יפה?

ת. כן

ש. מה המעורבות של עופר הייתה בקניית העיתון שלך?

ת. כלום

ש. לא שללת בחקירה שלך, עופר דיבר איתך ואז קוימה פגישה בינך לבין עופר ודוידי. דיברו שלא תפתח עיתון אחרי שמכרת את קול אשקלון.

ת. כן

ש. נחקרת פעמיים המשטרה?

ת. ניסו להכניס לי מילים לפה, אוירה של לחץ, צעקות ודפיקות על השולחן.

ש. מה הלחץ היה?

ת. לבדוק את הקשר  בין איתמר לדוידי על שני העיתונים. עכשיו ראיתי שהכניסו תשובה שונה ממה שעניתי בחקירה. העברתי לדוידי את כל הדוחות. עניתי לדוידי שהעיתון כן רווחי. היו כמה  חוקרים. היה תמיד חוקר אחד ששאל אותי. 

ש. חקירה שניה נמשכה 4 שעות?

השופטת: יש 24 עמודים של חקירה.

ת.  ניסו להוציא ממני דברים

הסתימה חקירת שמעון בן חיים.

השופטת: עו״ד אוחיון וריבינשטיין, אם אלה השאלות שיש לכם תחסכו מהעדים להגיע לכאן.

הסתיים הדיון תוך הפגנת כעס של השופטת כלפי הסנגורים.