שכר עבודה מורכב מהתגמול הבסיסי כפי שהוסכם בין העובד למעסיק, ומתוספות שמגיעות לעובדים על פי החוק, צו הרחבה רלוונטי או הסכם קיבוצי מסוים. התוספות משתנות בהתאם לוותק של העובד, היקף המשרה ומצבו האישי אך מומלץ להתייחס לתנאים הסוציאליים כבר בשלבים המוקדמים של קבלה לעבודה.

יש הרבה תנאים סוציאליים שכדאי להילחם עליהם. בראש ובראשונה, כל עובד שמלאו לו 21 ועובדת מעל גיל 20 זכאים להפרשות לביטוח פנסיוני מסוג קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים. קרן פנסיה היא תכנית חיסכון לטווח ארוך, קופת גמל היא תכנית לטווח ארוך או בינוני וביטוח מנהלים כולל בתוכו מרכיב ביטוחי.

החל מיולי 2016, שיעור ההפרשות לביטוח הפנסיוני של עובד שכיר עומד על 18%. מתוך זה מופרשים 5.7% על חשבון העובד והיתר על חשבון המעסיק. בנוסף, עובדים בשירות המדינה זכאים להפרשות גבוהות יותר כי חל עליהם הסדר מיטיב. מומלץ להילחם על כך שהמעסיק יישא בהפרשות כחוק ולשקול הגשת תלונה ליחידת האכיפה במשרד הכלכלה במידה והדברים לא יוצאים לפועל.

כל מה שצריך לדעת על קרן השתלמות

עובדים שלא נלחמים על קרנות השתלמות כחלק בלתי נפרד מתלוש השכר עושים טעות גדולה. זו קופה שמשמשת כאפיק חיסכון כללי, אך היא לא מיועדת לטווח הארוך. בנוסף, עובד שמושך את הכספים מהקופה במועדים מתאימים יהיה פטור מתשלום מס הכנסה. חוסכים בקרנות מן הסוג הזה יכולים לקבל הלוואות בריביות נמוכות, ליהנות מתנאי החזרה נוחים ולנצל את המשאבים הכספיים לטובת שורה ארוכה של הוצאות פרטיות או משפחתיות.

עובדים שכירים זכאים לקרן השתלמות מתוקף הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה בלבד. המשמעות היא שאין חוק שמחייב מעסיקים להפריש לקרן השתלמות, אך בהחלט מדובר על נושא שכדאי להתעקש ולהילחם עליו. את זה עושים במסגרת תהליך הקבלה לעבודה או לאחר תקופה מסוימת שבה העובד מרגיש שאינו מתוגמל כראוי. מבחינת המעסיק, בדרך כלל עדיף להפריש כספים לקרן השתלמות של העובד ולא להעלות לו את שכר הבסיס, וזאת בשל שיקולי מס.