גל חזיזה
06.12.11 / 10:02
לאחר למעלה מעשור שלא ביקרתי בשכונת ילדותי, החלטי היום לבקר, נולדתי וגדלתי בשכונת עתיקות בשדרות בן
לאחר למעלה מעשור שלא ביקרתי בשכונת ילדותי, החלטי היום לבקר, נולדתי וגדלתי בשכונת עתיקות בשדרות בן גוריון 24 (מול תחנה מרכזית).
גדלתי בשכונה שלכולם לא היה אז לא הרגשתי שונה,הייתי בן הזקונים מבין 5 אחים, אבא שלי היה פנסיונר שיצא לפנסיה מוקדמת בעקבות פציעה בעבודה אמי הייתה עובדת עירייה שעבדה בניקיון בחצי משרה, כך שהמצב הכלכלי לא היה הכי מזהיר בלשון המעטה. אחרי הצהריים כל יום בשעה 15:00 למדתי שעה אצל הרב חיים ויצמןבכולל של הרב הראשי לאשקלון יוסף בלוי עם כל ילדי השכונה ובסוף השיעור היינו מקבלים ממתק שהיה הממתק היחידי שהיינו מקבלים. את לימודי למדתי בבית ספר עוזיאל בעתיקות המנהל היה מאיר בוקובזה, הייתי ילד סופר היפראקטיבי ובזמנו לא היה מקובל לתת רטלין. בגד היה מועבר מדור לדור, נעליים היו ממותגים מזויפים מהשוק, לקנות כדורגל או משחק היה נחשב סופר מותרות. אך בדבר אחד לא היה חיסכון וזה נושא הלימודים, מגיל קטן לימדו אותי שהדרך להצלחה עוברת דרך ספסל הלימודים ואין דבר יותר חשוב מאשר לדאוג לפרנסה. רבים שואלים אותי מה אכפת לך גל, תדאג לעצמך למה אתה שובר את הראש שלך מול המוסדות , אני עונה יש עוד אלפים כמוני שחושבים שהגיע הזמן לשנות כיוון להשקיע בדבר הכי חשוב ובסיסי שכל בן אנוש צריך וזה לימודים ועבודה שני דברים שאני חושב שלא בסדר העדיפות של מקבלי ההחלטות בעיר. מה שהאבסורד שהשכונות והמצב כלכלי שהגיעו אותם אלו שמנהלים את העיר לא היה יותר טוב מהרקע שבא גדלתי, אך ברבות השנים שהם "הסתדרו" הם שכחו את המקורות "וישמן ישורון ויבעט" ועיקר המאמצים הוא לאדיר את שמם ולדאוג לפסטיבלים שלא מועילים לאף אחד.
