הנהלת האתר
16.02.11 / 08:35
אתמול חגגתי יום הולדת. היום הולדת השני שאני חוגגת ביחד עם הפיברומיאלגיה שלי. בשנה שעברה פיברו'
אתמול חגגתי יום הולדת. היום הולדת השני שאני חוגגת ביחד עם הפיברומיאלגיה שלי.
בשנה שעברה פיברו' עדיין לא קיבלה את שמה, אז היא הייתה בגדר "כאבים ממקור לא ידוע". אני זוכרת את היום הולדת בשנה שעברה וכמה לא רציתי לחגוג. הייתה בנו המון דאגה מה יכולה להיות הבעיה היו,הנוראה הזו, שממנה נגרמים כאבים כל כך נוראיים.
החודשים שעברנו לפני היו מפחידים. תהליך משולב של בדיקות, חששות, כאבים לא נורמאליים ומצב רוח שואף לאפס. היום הולדת היה אמור לשפר עניינים אבל הוא רק החמיר. ידעתי שדברים רגילים שבדרך כלל הייתי עושה ביום הולדת לא היו אפשריים. כמו לצאת לרקוד או לצאת לשתות( לא שאני שהייתי שתיינית גדולה אבל עצם האפשרות לצאת ביום הולדת 19 לשתות נתן הרגשה של איזו בגרות). כמובן שהתייפייפות הייתה בגדר בדיחה אז.מה הטעם להתיפייף בידיעה שאני יוצאת צולעת וכנראה גם עם מקל הליכה? לא ראיתי יותר מדי טעם.
בנוסף, אני זוכרת את ההתלהבות מנעלי הפלטפורמה השחורות שקניתי במיוחד למאורע. כמה התלהבתי משלוש סנטימטר נוספים של גובה, אבסורד לעומת מה שהייתי נועלת לפני, 14 סנטימטרים 'סטילטו' דק. הייתי מסוגלת ללכת איתם בלי בעיה ואפילו לרקוד עליהם בכיף אבל על פלטפורמה נמוכה פתאום צלעתי.
החבר'ה הוציאו אותי בכוח, האמת היה כיף עד שבבוקר בעקבות הליכה קצרצרה על קצת גובה מצאתי את עצמי עם רגל שמאל משותקת וכאבים חזקים יותר מהערב שלפני. כיף!
באותו יום אמא גם הבטיחה שאם אבריא נחגוג שני ימי הולדת בשנה, אבל זה ידוע עכשיו שכבר לא יקרה.
השנה היה יותר טוב. כבר הגעתי מוכנה עם ידע קודם ופחות צפיות הרי ידוע שכגודל הצפיות כך גודל האכזבות. לא רציתי להתאכזב ביום הולדת 20. ולא התאכזבתי.
כבר ב-00:00 אנשים התחילו להתקשר
[caption id="attachment_1259" align="alignright" width="150" caption="אמי-לי דינסקי"]
[/caption]
ולשלוח הודעות מלאות ברכות ואיחולים. בלתי את היום בלחרוש למבחן בפסיכולוגיה נכון, אבל העברתי את היום עם חיוך ענק על השפתיים. הרי בכל זאת זה גם יום האהבה ובלתי עם האדון המדהים(דובי שלי =] ).
את הבוקר פתחתי עם הודעה קולית מאמא ששרה לי HAPPY BIRTHDAY ומצאה לנכון ליידע שהשעה רק 8:00 ואני נולדתי ב-13:00 אז עדיין,רשמית לא עברו 20 שנה.
גם למדתי להסתפק במה שיש, מספיק יום הולדת רווי חיוכים בשביל לעשות אותו יום הולדת מדהים! לעומת כל הבכי בשנה שעברה, הסתפקתי בלהתעורר עם חיוך!
נכון שלא היה מושלם, עדיין חגגתי עם כאבים בכל הגוף כמו שיהיה בכל יום הולדת שיבוא במהלך החיים שלי. אבל לפחות ידעתי שזה מה שיהיה, אין יותר מדי פחד והמצב כבר מוכר לי.
אולי שנה הבאה כבר אצפה ליום הולדת ולא רק ארצה להעביר אותו בנחת.
בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה לאמא היקרה שלי. תודה על 20 שנה מדהימות למרות כל הקושי. בסופו של דבר לא הייתי מי שאני בלעדייך. טוב האמת, לא הייתי בכלל אם לא בזכותך. ונכון שאנחנו לא דומות ביופי אבל אני מתגאה כל בוקר בכמה האופי והעקרונות שלי קרובים לשלך. אין יום שאני לא מתגאה שאת אמא שלי, לא משנה כמה את מוזרה (מהסיבות הנכונות) וגם אם אני לא מראה את זה מספיק. אני באמת אוהבת אותך! הדבר שאני הכי מתגאה בו הוא הרוח לחימה שלימדת אותי, כמו זה שיש לך.אסיים בלהגיד תודה על הכל וסליחה על כל הקשיים שהערמתי עלייך במרוצת השנים. רשמית הילדה הקטנה שלך כבר לא ילדה(למרות שאני יודעת שתמיד אהיה הילדה הקטנה שלך).אוהבת אותך המון!!!!!
אמי-לי.
[/caption]
ולשלוח הודעות מלאות ברכות ואיחולים. בלתי את היום בלחרוש למבחן בפסיכולוגיה נכון, אבל העברתי את היום עם חיוך ענק על השפתיים. הרי בכל זאת זה גם יום האהבה ובלתי עם האדון המדהים(דובי שלי =] ).
את הבוקר פתחתי עם הודעה קולית מאמא ששרה לי HAPPY BIRTHDAY ומצאה לנכון ליידע שהשעה רק 8:00 ואני נולדתי ב-13:00 אז עדיין,רשמית לא עברו 20 שנה.
גם למדתי להסתפק במה שיש, מספיק יום הולדת רווי חיוכים בשביל לעשות אותו יום הולדת מדהים! לעומת כל הבכי בשנה שעברה, הסתפקתי בלהתעורר עם חיוך!
נכון שלא היה מושלם, עדיין חגגתי עם כאבים בכל הגוף כמו שיהיה בכל יום הולדת שיבוא במהלך החיים שלי. אבל לפחות ידעתי שזה מה שיהיה, אין יותר מדי פחד והמצב כבר מוכר לי.
אולי שנה הבאה כבר אצפה ליום הולדת ולא רק ארצה להעביר אותו בנחת.
בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה לאמא היקרה שלי. תודה על 20 שנה מדהימות למרות כל הקושי. בסופו של דבר לא הייתי מי שאני בלעדייך. טוב האמת, לא הייתי בכלל אם לא בזכותך. ונכון שאנחנו לא דומות ביופי אבל אני מתגאה כל בוקר בכמה האופי והעקרונות שלי קרובים לשלך. אין יום שאני לא מתגאה שאת אמא שלי, לא משנה כמה את מוזרה (מהסיבות הנכונות) וגם אם אני לא מראה את זה מספיק. אני באמת אוהבת אותך! הדבר שאני הכי מתגאה בו הוא הרוח לחימה שלימדת אותי, כמו זה שיש לך.אסיים בלהגיד תודה על הכל וסליחה על כל הקשיים שהערמתי עלייך במרוצת השנים. רשמית הילדה הקטנה שלך כבר לא ילדה(למרות שאני יודעת שתמיד אהיה הילדה הקטנה שלך).אוהבת אותך המון!!!!!
אמי-לי.
