הפעם החלטתי לא לכתוב על פוליטיקה — אלא על המוח האנושי

העיסוק במוח אינו שינוי כיוון מקרי. הוא חלק מעבודת המחקר שלי, שבסיומה הוענק לי תואר PhD במדעי ההתנהגות — מחקר שעוסק לא ברעיונות מופשטים, אלא במנגנונים ביולוגיים מדידים: כיצד מחשבות, מילים ושיח פנימי מעצבים פעילות עצבית, ומשם את ההתנהגות, הבחירות ואיכות החיים.

המוח תמיד מקשיב. לא בצורה מטאפורית, אלא ביולוגית. כל מילה שאנחנו אומרים לעצמנו יוצרת פעילות חשמלית וכימית, מחזקת רשתות עצביות מסוימות ומחלישה אחרות. זה לא עניין של ״חשיבה חיובית״ — אלא של נוירופלסטיות.

מחקרים מראים כי self-talk בגוף שני ושלישי משפר ויסות רגשי, שליטה עצמית וביצועים תחת לחץ. לא בגלל קסם, אלא משום שהוא משנה את האיזון בפעילות רשתות מוחיות מרכזיות, ובהן ה־Default Mode Network וה־Executive Control Network — רשתות האחראיות על עיבוד עצמי, ויסות רגשי ותפקוד תחת עומס.

כאשר אדם מנהל שיח פנימי יציב, מכוון ומווסת — המוח מגיב בחיזוק רשתות עצביות האחראיות לביטחון, מיקוד ושליטה רגשית. לעומת זאת, שיח פנימי ביקורתי או מפוחד מחזק רשתות של ספק, סטרס והימנעות. נוירונים שמופעלים יחד, מתחברים יחד.

עם הזמן, דפוסי השיח הפנימי משנים את ״ברירת המחדל״ של המוח — האופן האוטומטי שבו הוא מפרש מציאות, מגיב ללחץ ולאי־ודאות, ומקבל החלטות. זהו שינוי נוירולוגי עמוק ומצטבר, לא תרגיל מנטלי רגעי.

בסופו של דבר, אנחנו לא רק מדברים אל עצמנו — אנחנו מתכנתים מערכת עצבים.
והמערכת הזו קובעת את רמת החיים שלנו, את החוסן הנפשי ואת איכות הבחירות שאנחנו עושים מדי יום.

אולי הגיע הזמן לדבר היום בצורה שהגרסה העתידית שלנו תודה לנו עליה.

ד״ר רוית לנדסברג
PhD במדעי ההתנהגות