מפתה קטין,ירצה שנתיים מאסר בפועל

הפרשייה שביסוד הערעורים שבפנינו עניינה עבירות מין שביצע המערער בשלושה קטינים שפרסמו ביישומונים שונים, ומייצר עמם קשר כאשר הם מגיעים אף הם (יישומון " וואטסאפ ", המאפשרים התכתבות, העברת טכנית מדיה ויום שיחות וידאו; יישומון חד אנשים גרינדר , המשיחיות גברים בין אחרים , האפשרויות שיחות שיחות שיחות אקראיות ללא רישום.

המערער הודה בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון (שלא כלל הסכמה עונשית) ובהתאם הורשע בביצוע עבירות של מעשה סדום בקטין, צריכת מעשי זנות מקטין, ניסיון לקבלת מעשה זנות מקטין והעברת מידע כוזב; ונדון ל-8 חודשי מאסר בפועל, לעונשי מאסר מותנים, לתשלום קנס (בסכום כולל של 5,000 ₪) ולחתימה על התחייבות כספית (ע"ס 15,000 ₪).

על גזר הדין הוגשו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד, האחד מטעם המדינה (להלן "המדינה" או "המאשימה") אשר ערערה על קולת עונש המאסר שהוא, והאחר מטעם הנאשם (הוא "המערער"), אשר הפנה את הערעורו השני המאסר של עונשין שהוא. . . עליו. תחת הטלת עבודות שירות ושילובו בהליך שיקומי.

ההליכים בביהמ"ש קמא

כתב האישום המתוקן

תוספת האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, המערער הודה, בחודש ינואר 2020 התכתב ביישומון Grinder עם ד' (קטין ביד XXXXXX , כבן 15 ו-10 חודשים בזמן הרלבנטי), שניהל חשבון ביישומון והזדה בשם "16 (נתמך)" . על ההתכתבויות בן ד', כי הוא 16 והמערער הציע לו להיפגש כדי לקיים יחסי בתמורה לתשלום של 1,000 ₪. סמוך לפני מועד המפגש, החלו השניים להתכתב באתר Kik , כשהער מציג עצמו כ- Daniel Dor" " . כך, בהתכתבות מיום 28.01.20, שאל ד' את המערער האם השלום מוצע לכל פונה או שהוא רק עבורו, והמערער השיב, כי בד"כ הוא מציע 500 ₪; בהמשך, שהמערער הבין כי המפגש המיני בין השניים כ-4 שעות בלבד ולא לילה שלם, כתב " ; ד' יספק, כי הוא חוסך כסף על מנת לרכוש אייפון, ולכך הגיב המערער "מעדיף שנהיה חברים ואני יביא לך אותו במתנה..." ולא כסף בשביל סקס ; ד' כתב, כי המכשיר עולה כ-3,000 ₪, והמערער השיב, שיסכים עבורו את מכשיר בתמורה לחמישה מפגשים מיניים, ובלשונו: "כרטיסיה יענו של 5 ניקובים נגיד חחח" , וד' הסכים להצעה. המערער הבהיר לד', כי אם יגיע לביתו ויתחרט, הוא ישלם לו 200 ₪, אך אם "יזרום" , ירכוש עבורו את האי "כחבר שנה" והוסיף "אז אני רוצה חברים... אני אקנה לך דברים כסף זה מגעיל לתת חח" . לאחר מכן, שב המערער ושאל את ד' לגילו וזה השיב, כי הוא בן 16, והמערער השיב לו, כי "16 זה ממש גבולי...שאל את המערער לגילו, וזה השיבו, כי הוא בן 24, כשבפועל היה בגיל 30 זה כדי להניעו להיפגש עמו ולקיים יחסי מין. בשיחה שיתף המערער את ד' בציפיותיו מהמפגש המיני וכנן ביניהן, וציין כי "אני רוצה לשחק בסוני ברגוע בזמן שאתה מפנק אותי" .

בשיחה סיכמו השניים, כי ד' יגיע ברכבת לאשקלון והמערער יאסוף אותו לביתו, וכך היה. ביום 02.02.20 אסף המערער את ד' מתחנת הרכבת בשעה 16:00, ובמהלך הנסיעה לביתו של המערער, ​​אמר ד' למערער כי עוד מלאו לו 16 שנים.

אוף המפגש בביתו של המערער, ​​המערער ו-ד' התפשטו מבגדיהם, ובסכמתו של ד', החדיר המערער את איבר מינו לפיו של ד' עד הגיע לפורקן מיני. המערער ביקש גם להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של ד', אך זה סירב משום שלא היו למערער אמצעי מניעה.

בסיום המפגש המיני, סיע המערער את ד' לתחנת הרכבת והציע לרכוש עבורו אוכל ובגדים, אך בשל רצונו של ד' להגיע לביתו הבטיחות, כי ייענה בחיוב להצעה זו במפגש הבא בין והמערער נתן לו 100 ₪ עבור הנסיעה.

מיד, אם כן שחשבונו של ד' ב- מטחנת נחסם, הוא שינה את כינויו ל- "16 נתמך" . למחרת המפגש המיני, וביום 03.02.20, המערער אל ד'פנה החודש וכתב "מה קורה" ; "אני תומך" . יומיים לאחר מכן, נעצר המערער ע"י משטרת ישראל, וביום 06.02.20 פנה ד' אל המערער באתר קיק והציע לקיים מפגש מיני נוספים במטרה להשלים את התחייבותו בהסכם (לקיים 5 מפגשים מיניים בתמורה למכשיר האייפון), אך המערער לא הגיב להודעה בשל מעצרו. .

בשל מעשים אלה הורשע המערער בביצוע עבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירה של דין לקוחו של קטין, לפי סעיף 203ג לחוק.

בין האישום השני שבכתב האישום המתוקן, המערער הודה, כי בחודש נובמבר 2019, פנה אל הקטינים א' (קטין יליד 03.2005 . XX ) ו-ב' (קטין יליד.05.2003 XX . ) בעקבות הצעת שמו ב- Griinder למתן שירותי תשלום , וכמו כן. כי ייפגשו לצורך קיום יחסי ביחס לתשלום. ואכן, בחודש נובמבר התאפשר שני מפגשים מיניים בביתו של המערער, ​​ובמועדים ידועים במדויק, לאחר שהן ציינו הפגישות בפני המערער, ​​כי הם בני 17. במהלך כל אחד משני המפגשים, המערער ביצע מין לפי אור בקטינים והחדיר את איבר מינואלי, בהכסמתם . , ביודעו שטרם מלאו להם 18. בסיום המפגשים, ובתמורה למעשים המיניים שביצע בקטינים, שילם המערער לכל אחד מהם סכום שבין 150 ל-300 ₪.

עוד הודה המערער בקשר אישום זה, תקופת ההצעה לב', עם הזדמנויות, בוטסאפ, להגיע לביתו כדי שיבצעו אותו במי אורלי או תשלום נוסף בזמנים הבאים כי עוד מלאו לו 18, אך המפגשים לא יצאו לפועל: כך, ב-19.11. 19, התכתבו המערער וב' בווטסאפ בעניין לקיים פגישה מינית עם אדם שלישי, במהלכה המערער והאדם השלישי יחדירו את איבר מינם לפי הטבעת של ב'. המערער סיכם את פרטי השלום וכתב, כי "אם תצליח לקבל בישבן משנינו קיבלת 700" ; ביום 23.11.19 הציע המערער לב' להיפגש עמו בתמורה ל-150 ₪ וציין, כי אם ב' יהיה טוב, יקבל בונוס נוסף של 100 ₪. בהמשך מפרט המערער, ​​כי אם ביבוא לשעה, ישלם לו 300 ₪; ב-30.12.19, בעוד א' נמצא בביתו של המערער, ​​הציע המערער ל-ב' להגיע לביתו. ב' השיבו, כי יש לו מבחן אינו בטוח שיוכל להגיע. "חרמן" הם פשוטים מהר.

במועדים נוספים, בין נובמבר 2019 לינואר 2020, נפגשו א' והמער בבית המערער באשקלון לקיום יחסים התשלום, כאשר המערער שטרם מלאו לא ו-א' (באמצעות התכתבות בווטסאפ) את תנאי המפגש, לרבות סוגי האקטים המייכללו במפגש והמון שישלם המערער לא. אלה. הגישה, בקטע המערער בא' מיני אוראלי, והחדיר את איבר מינו לפיו של א', בהסכמתו של א', וביודעו כי טרם מלאו לא' 18 שנה. עבור המעשה המיני שביצע המערער בא', הוא שילם לא' סכום שאינו ידוע.

ביום 05.02.20 הציע המערער לא להגיע לביתו יחסי ביחס לתשלום. א' ביקש לדעת מה תהא התמורה עבור המפגש המיני, והמערער השיבו "אני יוציא אותך מבסוט אל תדאג" . בהמשך להתכתבות, א' הגיע לבית המערער, ​​אך בטרם הספיק המערער שירות של מעשה זנות, לקבל את המערער.

בשל מעשים אלה, הורשע המערער בביצוע שתי עבירות של ניסיון לקבל מעשה זנות מקטין לפי סעיף 203ג לחוק ובשתי עבירות של דין לקוחו של קטין, לפי סעיף 203ג לחוק.

עפ"י עובדות האישום השלישי הוא הודה המערער, ​​החל משנת 2008 פתח המערער חשבונות שונים ב- Grinder תחת שמות משתמשים שונים וביניהם "גברי להכיר", "דניאל", "אביב" ועוד.

במהלך חודש פברואר 2020, החזיק המערער שתי תמונות של ח' (יליד 18.10.1990 והוא מכר של המערער) והשתמשו כאילו היו תמונותיו שלו, בהצגו בשיחות מיניות שניהל עם 8 משתמשים שונים ב- Grinder שחלקם התפעלו כקטינים בשמות "17" , " בן 16 מחפש קשר" ו-"קשר עד יב", הכל ללא ידיעתו של ח' ולא הסכמתו.

היות ובמעשיות אלה העבירו את המערערו מידע כוזב במחשב, אשר יש בו כדי להטעות בהתאם למטרות עזר בו, הוא הורשע ברי עבירות של העברת מידע כוזב במחשב, לפי סעיף 3(א)(1) לחוק, תשנ"ה-1995.

ההליכים בביהמ"ש קמא

עדיין הסדר הטיעון, כפר המערער בכתב האישום המקורי (הן לגבי ידיעתו את גיל הקטינים והן לעניין תשלום התמורה עבור יחסי המין; טען כי היחס לאישום השלישי טען, כי המעשים הם עולים כדי להעביר לפי חוק המחשבים וכי הוא זכאי להגנה מן הצדק. , הואיל ומשתמשים אחרים, שאף הם הזדהו בשמות פיקטיביים, לא נחקרו ולא הוזהרו. לשלמות התמונה יצוין, כי בכתבשום האי המקורי נכלל אישום נוסף שנמחק במסגרת הסדר הטיעון), וביהמ"ש קמא (כב' השופט ח' נחמיאס), בישיבה מיום 19.05. 20, ובהתאם לנוהל נשיאת ביהמ"ש העליון בדבר העדת קטינים, הורה על העדתם של הקטינים תחילה.

עד לעריכת הסדר הטיעון נשמעת עדותם של שלושת הקטינים וארבעה שוטרים (במהלך חמש ישיבות) ובתום ישיבת יום 15.06.21, ולבקשת הסנגור, הופנה התיק לגישור לאחר מכן, כאשר 5 ישיבות (בימים 06.07.21, 15.07.201, 21.21.201. 21 ו-01.12.21), גובש הסדר טיעון בגדרו תוקנו עובדות כתב האישום, המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע, והופנה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. בין השניים לא הייתה הסכמה עונשית.

לאחר מתן הכרעת הדין המרשיעה, הודיע ​​הסנגור, כי על אף האמור בסעיף 3 להסדר הטיעוון, ולפיו "בתיאורים שבגינם מורשע הנאשם, לא יחרגו בין מהעובדות שבכתב האישוםוקן, לא יסתרו אותן ולא יוסיפו להן" , הוא שומר גם "את הזכות לטעון". התנגדות לביצוע העבירה כפי שבאו לידי ביטויים הקטינים שנשמעו בפני כב' השופט הבכיר נחמיאס" (עמ' 91 לפרוטו ביהמ"ש קמא; ישיבת יום 01.12.21). חרף התנגדות המשיבה ( "עמדתנו היא שאין מקום להוסיף על העובדות" ). ביהמ"ש, כי "אין בהפניה לעדויות של קטינים שננו לפני המותב העיקריות, כדי להוסיף על העובדות, אלא רק כדי להצטייד אך ורק על ביצוע העבירה והדבר מותר בהתאם להוראות חוק העונשין ואינו סותר את הסדריעון" (שם) .כבר בשעה זה יוער כי ער המדינה מופה אף כנגד קביעה זו של ביהמ"ש קמא.

תסקירי שירות המבחן

בהתאם להוראות הסדר הטיעון, הופנה המערער אל שירות המבחן אשר הגיש שני תסקירים אודותיו.

מהתסקיר הראשון, מיום 21.03.22, עולה כי המערער, ​​רווק כבן 31, XXXXXXXXXX

הוברר לשירות המבחן, כי לאחר מעצרו טופל המערער באופן פרטי אצל עו"סית קלינית, ומהדו"ח שהועבר מטעמה לשירות המבחן ניתן ללמוד, בין זמן רב, כי המערער אובחן כ - XXXXXXXXXXXXX

שירות המבחן דיווח, כי עקב שלילה מוחלטת של המערער בקיומה של בעיה בתחום המין, הוא לא נשלח לקבוצה פסיכו-חינוכית בתחום זה, ומשאושר לו טיפול בקנביס רפואי לא זומן עוד לבדיקות שתן.

בהתייחסות לעבירות פרט המערער, ​​כי אפליקציית מטחנתשימשה אותו להיכרויות ולחוויות מיניות; כי השתמש בתמונה של אדם אחר בשל חששו שיזהו אותו (הואיל ובאותו מועד טרם חשף את זהותו המינית בפני בני משפחתו); וכי "מעשיו לא נעשו בכפייה וכי חש חיבור חברי עימם טענתו תשאלו לגילם לפני הפגישה והם שיקרו וממסרו שהינם בני 18. אומריםו, לאחר המפגש עימם שאל שוב לגילם ואז הבין כי הינם צעירים יותר. ולא קיבלו מסרים מהם כי נפגעו ממעשיו" ; שיתף, כי XXXXXX   כי ב- Grinder מאוד שגור/מקובל/נפוץ שגברים מחפשים פרטנר למין בתמורה לתמיכה כספית, ואירועי כתב האישום ונעבו אצלו מרצון לרקום חברויות; רק בדיעבד, הבין, שפעל באופן לא נכון ופוגע, וכי היה עליו להעמיק בדיקה ולבקש תעודה מזהה. הוא חש חומר קשה סביב מעשיו וביטא בושה על רקע תיוגו כעבריין מין.

בפרק הערכת הסיכון לעבריינות, בקש שירות המבחן, כי התרשם (כמו העו"ס הפרטית), כי XXXXXXXXXX

XXXXXXXXX לאור זאת, ביקש שירות המבחן דחייה לצורך עריכת ניסיון טיפולי.

שירות המבחן הגיש תסקיר נוסף על המערער ביום 23.06.22. בתסקיר זה, ועל רקע הערכת המסוכנות שהתקבלה, חזר בו שירות המבחן, מהמלצתו לשלב את המערער בהליך טיפולי. שירות המבחן הפנה לנתונים ולממצאים מתוך חוות הדעת שנער ע"י המרכז להערכת מסוכנות וציין, כי שוקף למערער, ​​כי בהינתן ממצא הערכת הסוכנות יש צורך בתכנית טיפולית אינטנסיבית ייעודית לעברייני מין, ארוכת טווח, במרכז היום "מעגלים", והמערער נתן הסכמתו. התסקיר, ונוכח מסקנות המרכז להערכת מסוכנות, התקשה שירות המבחן לגבש המלצה שיקומית על המערער.

הערכת הסוכנות

בחוות הדעת שהוגשה מטעם המרכז להערכת מסוכנות צוין, בין היתר:

XXXXXXXXX ... אינו מגלה מודעות מצבי רגשי וקונקרטיים סיכון... זה לא בשל להשתלב בטיפול ייעודי לעברייני מין..."

XXXXXXXXXXXX

חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות

פרט לתסקיר שירות המבחן והערכת המסוכנות, הוגשה לקראת ישיבת הטיעונים לעונש חוות מטעם ממונה על עבודות שירות (26.06.22) ובהתראה, כי בשל סירוב עובדים גם לא נמצא המערער מקום לריצוי מאסר בדרך של שירות עבודות.  

טיעוני בין לעונש

בישיבת יום 18.07.22 טענו בין מעשי לעונש, כאשר המדינה הדגישה את חומרי המערער; עמדת על הערכים המוגנים בהם פגע המערער; ציינה, כי המערער ראה בקטינים טרף קל ומקור לסיפוק צרכיו המיניים, תוך שימוש ברשתות חברתיות וניצול פער הגילים בין, תמימות וחוסר הבהירות ביחס לזהותם המינית. המערער הציע לקטינים להיפגש עמו לצורך קבלת שירותי זנות על הקטינים; הדגישה, כי המערער היה מודע לבעייתיות שבמעשיו, שהרי הסביר ל-ד' שבכוונתו לקנות לו דברים כחבר לאחר ש "כסף מגעיל לתת"; ציינה, כי שירות המבחן נמנע מהמלצה בעוד הערכת המסוכנות מצה, כי מסוכנות המינית של המערער בינונית-גבוהה וקבעה, כי המערער מתקשה לקחת אחריות על מעשיו ולראותם כעבירות פליליות, בעל משיכה אפבופילית וחסר מודעות לאישיותו המהווה סיכון גורם; עמדה על כך, כי אין המדובר במעידה חד-פעמית אלא במסכת אירועים שהתרחשו על פני תקופה וכלפי מספר קטינים, דבר המלמד על שיטתיות ותכנון; לאישום כלפי ד', ציינה כי המערער הציג עצמו פחות מגילו זה על מנת להניעו להיפגש ולקיים עמו יחסי מין; עמדת על ההשפעות והנזקים שנגרמו לקטינים מן המעשים, הגם שלא הוגשו תסקירי נפגעי עבירה (הפנתה בהקשר זה לע"פ 6695/08 פלוני נ' מדינת ישראל); והדגישה, כי לא עשה כן. המדינה הוסיפה, כי העונש צריך לבטא את ההכרה בפגיעה שחווה כל אחד מהקטינים בגופו ובנפשו, וציינה, כי הפסיקה מחמירה בעונשיהם של עברייני מין ובפרט כאלו שפעלו כלפי קטינים; הפנתה לפסיקה שעניינה עבירות של מעשי סדום בקטין ומידע כוזב; והוסיפה, כי יחס לעבירה של דין לקוחו של קטין הפסיקה דלה, אך הפנתה לתיקון החוק משנת 2016, עת המחוקק החמיר את העונש מ-3 ל-5 שנות מאסר על מנת להגן על קטינים מניצול מינית ותקיפה מינית. לפיכך, המדינה עתרה למתחם עונש הולם בכל הנוגע לאי הראשון של 36-18 חודשים; בגין שום השני למתחם של 18-9 חודשי מאסר נגד לכל אחד מהקטינים (כאשר המתחם מגלם את העבירות המוגמרות ואת העבירות המעורבות); ובגין האישום השלישי למתחם של 3 עד 6 חודשי מאסר. כן עתרה המדינה בגללה, שהעונש לא יפחת מ-28 חודשי מאסר.

מנגד, הסנגור הדגיש, כי אמנם קיים קושי לאתר פסיקה בעבירה של דין לקוחות של קטין טרם התיקון (שהחמיר את העונש ל-5 שנות מאסר), אך פשיטא, שבמקרה הנוכחית אין המדובר בתכליות שלשמן הוחמר העונש (סחר באנשים או הדחה לזנות), אלא היפוכם של דברים. הסנגור שאל, כי לא הוגשו תסקירים על הקטינים, שכן מעדותם הוברר כי XXXXXXXXXXXXXX ; הציגו זאת כבני 18 במפגש הראשוני ורק לאחר שני מפגשים נוספים הציגו אנשים כבני 17; כי הוא יכול להתרשם מהם וממראם החיצוני (גדולים פיזית), מבשלותם הנפשית ומרצונם לקיים את יחסי המין עם המערער (ועם אחרים שלא הועמדו לדין). הסנגור הפנה לעדותו של ב' XXXXXXXXXXXX ; ולעדותו של ד' שהציג עצמו כ XXXXXXXXXXXXX. יתרה מובהק, גילו האמתי של ד' (15.11) הוברר למערער רק לאחר המעשה, ומשכך לא ניתן לייחס לו מחשבה פלילית קלאסית אלא לכל היותר ניתן לראותו כמי שנמנעה מלבדוק את תאריך לאשורם, ובמצב דברים זה, אין ספק, כי הדברים פחותים בחומרתם מהמתואר בכתב. האישום. אמרו, בעת המפגש של המערער עם ד' בד הםקו את גיל ההסכמה (בגוגל) והביננו, כי הגיל הדרוש הוא 16, ורק בדיעבד הבינו את טעותם.

הסנגור הוסיף, כי בין המערער לקטינים היו יחסי קירבה וחברות החורגים מדין לקוחות של קטין במובהק; כי ד' אף רצה להמשיך את הקשר; לא היה מדובר בקטינים וחסרי ישע אלא במי שיבוא עם המערער יחסי מין בהסכמה מלאה ומתוך הדדיות.

בהינתן כולל כולל טען הסנגור, כי המתחם בגין העבירה של מעשה סדום של נעים עיניים בין עבודות שירות ועד ל-9 חודשי מאסר, אך במצב הפרמטרים והמשתנים של הפרשה הספציפית, ניתן להסתפק בענישה הנעה בין 5 ל-8 חודשי שירות לכל היותר. .

מתנהלת לעבירת ההתחזות, טען הסנגור, כי מדובר בעבירה נפוצה וכל מי שפעיל באינטרנט בצורה כזו או אחרת; כי גם הקטינים בה העידו מפורשות כי התחזו לבני 18 וגורמי האכיפה לא אחזו נגדםליכים; וכי לא ניתן להתעלם מחששו של המערער, ​​כמי שטרם חשף את זהותו המינית למשפחתו.

הסנגור הדגיש, כי המערער ללא עבר פלילי או תיקי מב"ד; כי עם מעצרו נחשפה זהותו המינית והדבר גרם לטלטלה היקפית במשפחתו (האב לקה בהתקף לב וטען כי הלוואי וניתן היה לעשות טיפולי המרה); כי המערער הודה ולקח אחריות; הוא ללא דפוסים עבריינים. ובעל רצון לשיקום; וכי נזקק לטיפול נפשי עקב התק חרדה ולילות ללא שינה. באשר להערכת המסוכנות תן, כי בעניינו של המערער התלכדו גורמים בשליטת המערער – גיל, היותו רווק ללא מערכת יחסים זוגית קודמת או קשר אינטימי, ופגיעה בשלושה אנשים בני משפחה – ואלה הם שהגבירו את רף המסוכנות.

נדבך נוסף שביקש הסנגור לזקוף לזכותו של המער הוא התנהלות המערער בתיק החל בצווי החיפוש החלקיים (שלא כללי חיפוש בטלפונים של הקטינים), עובר לאיומי השוטרים כלפי הקטינים, וכלה בתקופת מעצר היה נתון המערער הבית.

המערער בחר לממש את זכותו ופנה לביהמ"ש תוך שסיפר, כי הוא אינו עובר חוק ואין באמתחתו עבר פלילי מכל סוג; כי לא ידע בזמן אמת על העבירה של לקוחו של קטין; לא הכריח מי מהקטינים המעורבים, והדברים נעשו בהסכמה הדדית דרך אפליקציית היכרויות שדית. נפוץ בה פרסום של חיפוש אחר תומך; כי בעת שנפגש עם הקטינים סבר בני 18; וכי הוא נתון בהתקפי חרדה ודיכאונות ופרטיות פרטית על בסיס שבועי.

גזר הדין  

גזר הדין קמא, פירט את טיעוני אחד לעונש; את דברי המערער; את תמצית תמצית שירות המבחן תוך מתן דחיית הדיון לצורך בחינת שילובו של המערער בהליך שיקומי ( " הסיבה שלא נתתי דחיות נוספות, משום שסברתי כעמדת ב"כ המאשימה שאין מקום לדחות את הדיון בשלושה חודשים נוספים, כאשר ברור שהטיפול בו אמור להשתלב הנאשם. הוא למען שנתיים, משמעות הדבר שלא יעלה על הדעת לדחות את הדיונים בטיק זה לשנים ימים נוספים עד שייגזר דינו של הנאשם"); את הערכת הסוכנות שהתקבלה, תוך שהעיר כי למרות שמריך המסוכנות מודיע שהמערער חסר מוטיבציה להשתלב בטיפול ייעודי בדרך אחרת, הרי שבתסקיר האחרון, לאחר הערכת הסוכנות, שינה המערער את עמדתו; קבע את מתחם העונש ההולם בהתאם למדיניות הנישה, הערכים המוגנים והאירועים במקרה דנן, וקבע שמתחם העונש הראוי בגין האישום הראשון, נע בין 18-8 חודשי מאסר, בגין האישום השני נע ביו 12-6 חודשי נע מאסר ובגין האישום השלישי בין מאסר מותנה -4 חודשי מאסר; בחן את הסטייה מן המתחם וציין, כי "שיקול ההגנה על שלום הציבור אינו מצדיק סטייה מן המתחם [אולם] מן הקלה החומר השיקומי מצדיק בעונשו של הנאשם המתחם ומצדיק סטייה לקולא המתחם" ; ולבסוף בא לגזור את דינו של המערער. מיוחד זו ציין ביהמ"ש קמא , כי המערער נעדר עבר פלילי; כי הודה במיוחס לו, גם אם מאוחר יותר של המשפט ("לא על הדעת להחמיר עם נאשם משום דבר שלא הודה בכתב האישום מלכתחילה וביהמ"ש לשמוע ראיות בתיק... נהפוך הוא זה לא היה רק ​​זכותו של נאשם בעובדות, הכפירה הייתה מדודה ושקולה והסניגור עשה מלאכתו נאמנה. חשוב היה עד מאוד לשמוע את המתלוננים הקטינים בטיק, שביהמ"ש יכל להירשם מהם באופן בלתי אפשרי" ); וכי יש לתת משקל של ממש לעדויות שנשמעו על שמירת הראיות. כך הוגדר ביהמ"ש את התרשמות מן הקטינים ואף העביר ביקורת על התנהגות, כאשר ניתן להבין מהדברים, שביהמ"ש אינו רואה את הפגיעה ממש בהם לאחר שהסכימו למעשים ואף עודדו ("במקרה דנן מתון הוא שביהמ"ש התרשם מהמתלוננים ומקובלות עלי הטענות שטען הסניגור לעונש שהביאו במתלוננים שאמנם היו קטינים, אך לא התבוששו כדי להיכנס לאפליקציה שבה מדובר בכבני 18 שנה, ועשו עלי רושם של קטינים בוגרים שידעו מה שהם רוצים שהם מבקשים.. .מקרה זה איננו מהמקרים הקשים נשמים מחפשים להם טרף קל, קטינים, לבצע אותם בעבירות מין. העבירות, המתלוננים הסכימו למעשים המיניים המתוארים בכתב האישום, אף יזמו אותם ושיתפו פעולה עם הנאשם, הם שהשתמשו באפליקציה שמיועדת לבגירים ושיקרו לגבי גילם בעת רימם והציגו כבגירים.); למרות שהותרו מפעולות החקירה שבוצעה בכיריה (בעיקר בהתייחס לחיפוש בטלפונים הניידים של הקטינים ובהתיחסות החוקרים שאליהם חקירתם), תוך הודעה על גרסת הסנגור שהיתה מדוברת בחקירה פוגענית ולעיתים אף שלא על פי החוק והנהלים, תוך כדי בדיקה כללית להכחשת המקצוענים האלה ( " נקודה נוספת שהבאתי בחשבון בבואי לקבוע עונשים ראויים לנאשם, שאותן פעולות חקירתיות בעייתיות שהתנהלו בתיק כפי שציינו הסניגור... ובעניין זה די אם אפנה לעדויות לגבי אי אותה ההס, כך העיד אחד הקטינים, העביר את הקוד הנייד שלו לשוטר, ולא הוסברה לו. זכותו לסרב לעשות כן... האיום הבוטה שאני מתבושש אף לצינו שטען אחד הקטינים שאיים עליו השוטר באם לא יפתח את המכשיר הנייד..."). ביהמ"ש הוסיף וספק את תשובת הממונה על עבודות שירות ולפיה לא מקום להשמת מערער בשל סירובות המערער להעסיק את העביר את המיוחסות לו; בדוק כי יש לתת את הדעת לשיקולי הרתעת היחיד והרת הרב המעשים בגדרו של המתחם בשים לב לחומרת ולקושיות; ואף הוסיף כי "לפי מבחן הקשר ההדוק, יקבע מתחם ענישה אחד לכל העבירות כאשר לאחר ביצוע העבירות מלמדת על תכנית עברית אחת" , למרות ההגדרה של שלושה מתחמים שונים לכל אחד מהאישומים, ולא נקבע מתחם כולל.

בשלב של דבר, ציין שביהמ"ש כי "לו לנאשם היה נמצא מקום השמה היה מסתפק ב-9 חודשי מאסר בפועל שיירוצו בעבודות שרות. [אולם] משלא נמצא מקום כזה שלא באשמת הנאשם" , דן את המערער לעונשים המפורטים לעיל, והוסיף, בשולי הדברים, כי הוא נמ"ש מלהשית פיצויים לטובת המתלוננים ( "לא מצאתי לנכון כי מקרה זה יקח לפסוק למי מהמתלוננים פיצויים לאור זכויותיו מיוחדות, כפי שטען. בצדק הסניגור. יחד עם זאת, אם ובמידה ויסברו או מי שראויבוע את הנאשם תביעה לפיצויים בגין תיק זה, כמובן שזכותו נתונה לו וביהמ"ש לתעודת ויידרש יכריע בעניין פי שיקול דעתו" ) .

הטענות בערעור

ליבת מנהלת המדינה היא, כי בימ"ש קמא שגה לא רק בתוצאתו הסופית של גזר הדין אלא גם בהנמקותיו ובמסר שיצא תחת ידיו. נטען, כי ביהמ"ש שגה בקביעת מתחמי הנישה (הן בקביעת מתחם אחד בהתייחס לאישום השני כך שלא ניתן המשקל הראוי לפגיעה. בכל אחד מהמתלוננים ולכל אחד מהמעשים שבוצעו במועדים שונים, והן בעצם קביעת מתחמים נמוכים מהראוי לגבי כל אחד מהאישומים); שגה עת סטה לקולא מהמתחםמוך ממילא שקבע תוך הענקת משקל יתר למנויות האישיות של המערער ובלא ניתן משקל ראוי להרתעת הרבים ולחומרת המעשים; ושגה עת בחר שלא לפסוק פיצויים למתלוננים והשאיר זאת להתדיין אזרחית ( "מלאכת הנישה היא לא מתמטיקה, היא בסוף אמירה ערכית של בית המשפט. לטעמנו, בית המשפט קמא שגה לא רק בתוצאה הסופית אלא גם בדרך ובנימוקים" , עמ' 1 לפרוטוקול הדיון).

ב"כ המדינה הדגישה, כי למדת המדינה ביהמ"ש טעה עת קבע שאין להחמיר עם המשיב שעה שהמעשים שביצע בקטינים נעשו בהסכמתם. לעמדתה, "המקרה שבפנינו מגלם פגיעה חמורה בערכים עליהם ביקשו המחוקק להגן... חומר העבירות שביצע המשיב בנפגעי העבירה, קטינים בגילי 16-14, נובעת בין מיחסי הניצול הטמונים בקטינות, כאשר הפר הגילים מקנה ליחסים את אלה או הפלילי, אף שנעשו בהסכמה. ... המשיב ניצל את תומם של נפגעי העבירה, קטינים אשר טעו ב"עולם המבוגרים", אלא שהבינינו את כלליו ואת השלכות מעשיהם... לפיכך, המערערת סבורה כי לא הייתה כל מקום להתייחס לרכיב ההסכמה כנסיבה מקלה.. . אדרבא, מביהמ . "ש צריך לצאת מסר ברור לפיו אסור לאדם בוגר לנצל את חולשתם של נערים, כדי לספק את יצריהם המיניים, אף בהינתן הסכמתם" (סעיפים 35-33 להודעת הערעור)."עבירת מעשה סדום בן 14 ל-16 היא עבירה של קיום יחסי מין בהסכמה עם קטין בן 14 ל-16. אנו לא מדברים לא על ולא על איום, כי אז היינו נמצאים בהוראת חיקוק אחרת. העבירות אוסרות קיום יחסי כוח בטווח הגיל הזה. , בבסיס התפיסה שהסכמה בטווח הגילאים הזה אינו הסכמה" (עמ' 2 לפרוטוקול). לעמדתה, בכלגע לעבירות "דין לקוחו של קטין", עבירה שהוחמרה בשנת 2016, הינה חלק מהעבירות הנובעים שעניין "אנשים במעגל הזנות, והדברים נכונים שבעתיים כשאנו עוסקים בקטינים. התפיסה לפיה הקטין ידע מה הוא עושה, ידע מה הוא מבקש, לא "בוש" להיכנס, שיקר בנוגע לגילו, זו תפיסה שגויה בתפיסת מעגל הזנות והמסר שיוצא מבית המשפט קמא והמסר הזה ממשיך והולך בגזר הדין..." ( שם).

עוד נטען, כי ביהמ"ש קמא לא ביטא בגזר דינו את הצורך להגן בעולם על קטינים המקוון, אשר זה להלכה הפסוקה; כי ביהמ"ש לא ייחס כל משקל לחומרת העבירה של דין לקוחו של קטין; כי ביה"ש לא ניתן משקל לביצוע מעשי התכנון המוקדם לביצוע, לחלקו היחסי של המשיב בביצוע העבירות, למניה שעמד מאחורי ביצוע המעשים, לניצול פער הגילים בין המשיב לקורבנותיו, ולניצול הבלבול בו היו נתונים המתלוננים בהקשר לזהותם המינית; כי ביהמ"ש. לא העניק משקל לעובדה שלא היה מדובר במעידה חד פעמית אלא במסכת אירועים מתמשכת שנמשכה לאורך תקופה ארוכה; כי לא ניתן משקל לנזקים אפשריים, גם ללא תסקירי קורבן, שנגרמו למתלוננים; כי למרות היעדר פסיקה שדנה ב"דין לקוחו של קטין" היה על ביהמ"ש להחמיר בענישה נוכח התיקון שמצא המחוקק לבצע בחוק, בו החמיר את הנישה מ-3 שנות מאסר ל-5 שנים; וכי לא היה מקום לסטות לקולא מן המתחם שנקבע,"הערכת הסוכנות בינונית–גבוהה וממנה עולים גם לקחת אחריות, מזעור מעשים וייחוס יוזמה והדדיות לקורבנות" , שם), כשבכל מקרה לא היה מקום לתת את הבכורה לפרטיו האישיים של המשיב, מקום בו אלה אמורות לסגת מפני טובת הקטינים והרתעת הציבור, ומקום בו המערער החל בטיפול פרטי, אך גם אותו לא מסיים ולהפסיק אותו באיבו ( "ההחלטה של ​​בית המשפט קמא לחרוג לקולא משיקולי שיקום, הפכתי והפכתי בתסקירים ובהערכת הסוכנות ולא ראיתי שעניינו של המערער עונה על פני מישהו שהשתקם או שיש לו סיכוי להשתקם" , עמ . ' 3 לפרוטוקול).

עוד נטען כנגד מתן משקלים ועד פעולות החקירה שבוצעו, תוך קביעת מטעם אלא שניתנה למדינה אפשר להתייחס לטענות אלה ומבלי שביהמ"ש ניתן לקבוע ממצאים בעניינים אלה כולל הכרעת דינו. יתרה מכך עשויה, ביהמ"ש התבסס בקביעותיו על דברי הסנגוריות, אולם " מנימוקיו שלו, נמקו בית המשפט קמא מלנע כי יחולו דיון ההוכחות... הוגשו לבית המשפט צווי החיפוש והדירה למכשירי הטלפונים הניידים של נפגעי העבירה...וכן נשמע עדותו של רס"מ עמי אברהם, שבניגוד אומר ב"כ המשיב, מסר כי לא. ע"ש _ _ לא ביקש לשמוע סיכומים בעניין זה ולא הכרעה לגבי הראיותשה אמירה זו לא הייתה לה מקום", עמ' 3 לפרוטוקול הדיון).

לבסוף צו, כי היה מקום לפסוק פיצויים לטובת נפגעי העבירה, וכי ביהמ"ש לא עשה תוך התעלמות מוחלטת ממטרותיו של הפיצוי הפלילי והאבחנה שבינו לפיצוי שייפסק ביטוח ונפגעי עבירה יפנו להליך האזרחי בעניין זה ("תשלום כסף לקטין עבור יחסי מין הוא קיים בזויה) . קטין שמסכים לתת את גופו כסף בגיל כזה וצריך לקבל הגנה מבית המשפט ופוטנציאל הנזק עוד מוקדם לאמוד" , ועל כן יש לפצותו בהתאם להוראות סעיף 77 לחוק העונשין, שם).

ב"כ המדינה סיכמה עמדתה באמירה, כי "מבית המשפט צריכה לצאת אמירה ערכית. כפי שאמרתי, זאת לא מתמטיקה אנו סבורים שיש לדחות את הערעור של ההגנה לחיצה את ערעור המדינה" (שם).  

מנגד, ב"כ המערער טען בערעור שהגיש מטעמו, כי "מקום בו בית המשפט, לאחר שנחשף לכל העדות והעדויות הרלבנטיות, קובע כי "העונש הראוי" במקרה דידן הוא עונש מאסר בעבודות שירות, ובשל אילוצים לבר עונשיים (ושלא תלויים בנדון) , מטיל. עונש חמור יותר שירוצה מאחורי סורג ובריח - מוביל, מניה וביה, לפגיעה בשיקולי הענישה, לפגיעה בצדק עצמו ובמראית עין, לפגיעה קשה במדיתית... ועל אף שבעה חמורים יותר מדכאן נמצאו אנשי קשר שנאותים להעסיק את המועמד... מגלה דעתו מפורשות בגזר הדין כי במכלול העונש הראוי הוא שירות סטייל עבודות – והוטל על המערער עונש חמור יותר... יטען המערער נפגע מהותית גם עקרון השוויון בענישה באחר דומות ..."(סעיף א' להודעת הערעור), ועל כן סבר כי היה מקום להפנות את המערער בשנית לממונה על שרותי שרותים לו למצוא עבור המערער מקום השמה.

לחלופין נטען, כיות עבודה וביהמ"ש סבר, כי העונש הראוי הוא 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודת שירות, הרי שראוי היה זמן זו בתקופת מאסר לריצוי בפועל פחות מזו שנקבעה. במקרה דנן, לא רק שהחמירו עם המערער בסוג העונש אלא גם בתקופת המאסר ( "המערער יטען כי העונש שנגזר לאחר יום (שמונה חודשי מאסר בפועל שירוצו מאחורי סורג וב) אל מול העונש שנקבע כראוי בשעה (תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות) – הוא כמעט חופף באורכו, ואינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה 'ליחס' בין הפסיקה. יום מאסר עבודה על יום מאסר לריצוי על של עבודות שירות" , סעיף ב11 להודעת הערעור).

כמו כן נטען על ידי ב"כ המערער, ​​כי ביהמ"ש לא לקח בחשבון את הימים בהם שהה המערער במעצר; בגזר דינול כל אפשרות להליכה במסלול השיקומי למרות המלצות שירות המבחן ( "המערער יטען כי נכון היה לאפשר ולא לגדוע את ההליך השיקומי בו החל המערער לצעוד. הן בשל התרשמות שירות המבחן כי המעשים נעשו בו היו המערער נתון בגיבוש זהותו המנית, והן בשל האינטרס. הציבורי המוגבר בשיקום אדם, נעדר עבר פלילי ובעל מעגל תמיכה משפחתית איתנה" , סעיף 13 להודעת הערעור); ואף הוסיף, בעניינו הספפי של המערער כי יש שיקולים נוספים בעונשו,"ובראשם (על פי כתב האישום) שכל המתלוננים כולם, היו אלו שיז ופרסמו והציגומו ברחבי המרשתת בכזב כאחרים, וכאלו שגילם הינו מעל גיל ההסכמה החוקי... תוך הטעיה מכוונת של דעת הכלל ודעתו של המערער בפרט. המערער אמנם הודה בכתב אישום. מתוקן וכי נכשל בעצימת עיניו. אך יחד עם זאת, לית מאן דפליג כי אלמלא מעשי הצד השני, ספק רב אם היה נוצר קשר בין אחד... כשכל המעשים נעשו ברצון, וביוזמת, ובהסכמת המתלוננים.דברים עולים במפורש בעדויותיהם בבית המשפט. המתלוננים, סובייקטיבית, אין פגיעה..." (במיוחד כאשר ד', המתלונן נשוא האישום, היה אך מעט מתחת לגיל ההסכמה. סעיף 14 להודעת הערעור).

אשר לערעור המדינה נטען, כי "לטעמי, לפחות, יש הבדל בין מי שמלך במרשתת ומחפש אנשים לצוד אותם מי שפונה למודעה של אנשים ומשם נוצר הקשר רק לאחר שהוא פונה אליו פעם או פעמיים, הוא מבין שהם צעירים יותר ולא בהרבה... " (עמ' 4 לפרוטוקול). ב"כ המערער שב על העדויות שנשמעו ועל דברים שנאמרו על ידי הקטינים על שמיעת הראיות, הגם נכנסו לכתב האישום שגובש לאחר ההסדר, תוך שסיפר, כי המערער אינו חוזר בו מהודאתו, אלא שלעמדתו יש לתת משקל לעדויות שנשמעו ובמיוחד בגלל שהמתלוננים הם אלה שחיפשו. את הקשרים במרשתת ולשקרים שמסרו כך, בעיקר לגבי גילם ("היה מותב שמעון חבר, לא בעלמא. יש פה דברים שמפתיעים את כב' ההרכב, אבל המותב שמע, שמע את זה ולא סתם נתן בעלמא... גם המשפט נוהל ובית המשפט שאל, אני רוצה להתמוטט שתמונה ושיובן שהיא קצת אחרת. רף ההסכמה – בדקו את זה באינטרנט, הבינו שרף ההסכמה הוא מגיל 16" ). אמרו, "אנו לא מאשימים אותם, אנו אומרים שההתנהלות היא לא חוקית ולא בסדר, אבל היא ברף הנמוך של עבירות מסוג זה. "צדים" אנשים במרשתת..."(עמ' 5 לפרוטוקול הדיון). לעמדתו, כאשר המערער פונה אל הקטינים הם, למעשה, מציגים את המידע באינטרנט כנתמכים בני 18 שנותנים שירותי מין בתשלום, ורק אז הוא פנה אליהם. הוא בטוח שהם בני 17, ולגביהם הם בטוחים בטווח גיל ההסכמה.

ב"כ המערער הוסיף, כי המערער "רק עתה יוצא מהארון ומתחיל לחפש את עולמו במקום הזה. עבירה של לקוחו של קטין, אם מבקשים להטיל עליו את האחריות, אני מניח שאפילו חלק מעורכי הדין שיושבים באולם לא מכירים את העבירה הזו. זו עבירה שהפסיקה בה כ"כ דלה. הרציונל של ההצעה הוא סחר בבני אדם ואנו לא שם וזה לא הרציונל שבמקרה הזה... לקוחו של קטין זו לא עבירה שידועה בציבור. הוא לא נדונה, היא לא בתקשורת, לא בשום מקום. לכן, אמת בזמן, ואני לא יכול לטעון פה להגנה, הוא לא בדיוק מבין את זה עבירה, אלא בדיעבד ואז לוקח אחריות " (שם).

ב"כ המערער חזר על בקשתו לאפשר למערער לעבור טיפול, כשלדבריו "שירות המבחן ממליץ על טיפול ארוך טווח. אנו מדברים על מי שמעולם לא הסתבך, אין לו עבר כזה, לראשונה בחייו הוא חושף את עצמו, יוצא מהארון, אפילו עושה שלב טיפול פרטי ושירות המבחן רוצה אותו בטיפול ארוך טווח. איזה נזק ייגרם?! המאשימה התנגדה ובית המשפט קיבל את ההתנגדות. מה הבעיה לכתוב אותו?! האם יועיל יותר לציבור שהוא יהיה שנה וחצי – שנתיים בכלא ויצא בלי טיפול?! הוא אמר במי שלראשונה בחייו הסתבך ובגלל שהוא יצא מהארון והסתיר מכל העולם. הוא מחפש את עצמו בעולם הזה" (שם).  

ב"כ המערער לאבחן בין הפסיקה שהוגשה על ידי המדינה בהיותה מחמירה ולא תואמת את המקרה דנן ( "אי אפשר להשוות את המקרה שלנו למשל לע"פ 6690 שהמשיבה מצטטת, שם נחטפו ארבע בנות ברכב. איך אפשר להשוות את זה למקרה שלנו?! אני מסעיף 33 לערעור. שם, כשפנה בשימוש בכוח, זה לא לעניין להשליך לענייננו. כך גם לגבי יפים 33 ו-34, מדובר בקטין מתחת לגיל 14" , עמ' 6 לפרוטוקול הדיון); ביקש להתחשב באנשים האישיים של המערער ( "נכלל במישהו שבפעם הראשונה בחייו בכלל מסתבך עם החוק באיזו שהיא קונסטלציה" , עמ' 7 לפרוטוקול הדיון); ביקש שלא להתערב בקביעות ביהמ"ש קמא שניתנו לאחר התרשמותו מהעדים ("זה על שופט גם אם נעשו טעויות, התרשם התרשמות אישיות וישירה מהעדים, מתבונתם, מהוורבליות שלהן, מה שיכולות שלהם לנתח מצבים, מהחזות שלהם. כולם נראים בגירים, אחד מהם בגובה 1.83 ס"מ. אני בטוח שאני לא מאשים אותם, הם לא נראים קטינים. זה אנו מנהלים משפט כדי להעמיד את הדברים בפרופורציה, זה לא צריך לבוא לרעתנו. כנראה שהייתה תכלית בניהול" , שם); וביקש לגזור דינו של המערער לשיקום.

דיון והכרעה

לאחר עיון בהודעות הערעורים, במסמכים שצו להרפון בתיק בים"שששנו קמא, ששמענו בעיקר בעל-פה לפנינו, הגענו לכלל דעה, כי דין ערעור המדינה להתקבל וערעור המערער להידחות. מצאנו, כי ביהמ"ש קמא טעה בהתייחסותו לקטינים נפגעי העבירה, הן כאשר נתן משקל רב מידי להסכמתם לביצוע העבירות בהם, והן כאשר העביר ביקורת על התנהגותם במקום לגלות אמפתיה וחמלה על היותם קטינים שמצאו אנשים מוכרים את גופם אנשים דוגמת המערער בתמורה לסכומי כסף שונים. בנוסף טעה ביהמ"ש כשלא ייחס את מלוא קל לחומרת המעשים צע המערער ולמ"ש שנקבעו בהערכת המסוכנות בעניינו; השתמש בטרמינולוגיה בלתי חוקית מותאמת להתרחשויות נשוא כתב האישום והמסרים מוטעים תוך כדי כך; אשר מוצא בעונשו של המערער מציג עובדתי שהמשעלה בא כוחו מתוך שנשמעו ו לא בא זכרן בכתב האישום המוסכם על המת; לא הביא לידי ביטוי את הצורך להגן על קטינים בעולם המקוון; סבר,"מדודה" , זאת למרות שהכפירה הייתה מקיפה, וכללה גם עובדת שהודה בהשתתפות הסדר הטיעון; ציין לזכותו של המערער את זה שהביא את הקטינים למתן עדות, למרות שלמעשה אילץ את הקטינים להעיד בביהמ"ש ולעמוד בחקירות נגדיות נוקבות ומביכות, כאשר בסופו של דבר מרבית גרסתם התקבלה בהסדר הטיעון; וסטה ממתחם בכלל העונש שקבע (הנמוכים שעצמ"ש) הדעת שהוגשו על המערער.

כתב האישום בו הודה המער, חושף תמונה עגומה של ניצול קטינים למעשים מיניים. אפילו המערער הביע דעתו כי מדובר במעשים מכוערים, כאשר הציע ל-ד' לרכוש עבורו מכשיר אייפון בתמורה ליחסי המין עמו חלף כספים כספיים, כשאמר, כמצוין לעיל, כי הוא "מעדיף שנהיה חברים ואני יביא לך אותו [את מכשיר האייפון – ר.י. .כ] במתנה... ולא כסף בשביל סקס... אז אני רוצה שנהיה חברים... אני אקנה לך דברים כסף זה מגעיל לתת חח" (ההדגשה אינה במקור), אך הדבר לא מנע ממנו לבצע אותם מעשים מכוערים פעם אחר פעם פעם אחר פעם. (וראו גם דבריו בפני שירות המבחן ועורכת חוות הדעת מהמרכז להערכת מסוכנות).המערער התעלם מהתוצאות וההשלכות של מעשיו ולא היה מסוגל להביע אמפתיה של ממש כלפי הקטינים, כאשר שב ותירץ החליטו ולפעול את המעשים שעשו לו "חיבור" עמם (כך, לגבי ד' אמר ש "הוא לא דיבר כמו מישהו שהוא נפגע" ; ולגבי הקטינים האחרים אומרים שהם נהנו מיחסי המין עמו); מיקד את דבריו בגיל ההסכמה ולא במהותם של המעשים תוך כדי שגלגל את האחריות לפתחם של הקטינים ששיקרו ביחס לגילם (ביחס ל-ד' תירץ את המעשים עם שד' "רשם שהוא מחפש חבר תומך, אמר שהוא בן 16, גיל ההס הוא 16"; וביחס לקטינים נשואי האישום השני פרט, כי הם שאל לגילם לפני שהחלו את האקט המיני, וכשענו שהם לפני קצת גיל 18, וביודעו שגיל 16 הוא הגיל "החוקי", המשיך את המפגש כמתוכנן); וכאשר כבר הודה שפגע בקטינים ("ניצלתי אתה צריך כסף, אז פגעתי בהם, זה לא נראה לעין ואני מבין שפגעתי בהם, זה כמו רצח והטיות הכי גדולות בחיים שלי..." ), ונשאל במה נפגעו הקטינים, השיב "בזה שלמרות שהם נהנו מדברים, זה היה מאולץ כי קיבלו כסף עבור זה, אולי התמימות שלהן" (ראו דבריו לגורמים מטפלים).ניסיונותיו של המערער לייפות את הדברים ולהקל מחומרתם, מלמדים על עיוותי חשיבה משמעותיים, ונראה כי, מבחינת המערער המדובר בעסקאות חליפין לגיטימיות של מיני כסף - ולא היא.  

המערער צרך שירותי זנות מקטינים, ופועל זו מחייבת ומצדיקה התערבות ערעורית על ידי החמרת הנישה והוצאת מסר חד וברור, כי קטינים אינם יכולים לתת הסכמה מפורשת או משתמעת למעשים שכאלה. תחת זאת מצינו בגזר הדין קמא, אמירות ביקורתיות כלפי הקטינים דווקא, למשל, שהקטינים "לא התבוששו להיכנס לאפליקציה... ולהציג אותם כבני 18 שנה, ועשו עלי רושם של קטינים בוגרים שידעו מה שהם רוצים ומה הם מבקשים " . היינו, הקטינים הם הבוגרים, הם שידעו מה הם מבקשים, והם אלה שלא "התבושו" במעשיהם, ולא המערער; כי התנהלותם מצדיקה למקם את מעשי המערער במדרג הנמוך של עבירות המין ועוד. אמרות אלה לא רק שלא היה מקום לשבצן בגזר הדין, אלא שיש צורך להעביר מסר מוטעה לציבור בכלל; לציבור הקטינים שיש סכנה שינוצלו; ולציבור הבגירים שיש סכנה שיטעו לחשוב שיש בהם ניצול של קטינים לתאוות מיניות הם חמורים.

אכן, הקטינים נכנסו לאתרים שבין במקרים רבים להיכרויות חד מיניות בין גברים ; הציגו אנשים גבוהים ממה שבאמת היו; המערער נכנס לאתרים המדוברים ובעצם לקטינים את החומרים שיש בניצולם הבוטה והחמור ע"ה המערער או כדי להקטין מהפסול שבמעשיו. מפגשים לצורך קיום יחסי בתשלום; ידע של-ד' עוד מלאו 16 (הדבר נודע לו בדרכם לביתו פני יום יחסי המין עמו, כמצוין בכתב האישום המתוקן בו הודה, ולא לאחר מכן מעשה כפי שנטען) וכי הקטינים האחרים עדיין נמצאים בני 18, בכל זה קיים עמם יחסי בתשלום; ותירץ מעשיו עם שלא ידע על העבירה של "דין לקוחות של קטין", וכלל לא הבין שהמעשים פסולים, גם אלמלא הייתה עבירה שכזו.

במעשיו פגע המערער פגיעה חמורה בערכים שבקשו המחוקק להגן. אכן, עשה שיתוף האישום הראשון, הורשע המערער בעבירה של סדום בקטין שטרם מלאו לו 16, בהסכמתו של הקטין, ואכן, לא היה שימוש בכוח או בכפיה ולא יוחסו לו ניתנה מחמירות שכאלה. אולם, המחוקק מצא לנכון לאסור קיום יחסי עם קטינים בני 14 עד 16, גם בהסכמתם, זו נוכח ההנחה שהסכמה בטווח גילאים זה לאו הסכמה היא; שבגילים אלה נתונים וכיקטינים לניצול, אין הם מבינים את השלכות המעשים. מ, אין ב"הסכמה" שנתן ד' משום נימוק קלה בעונשו של המערער, ​​הבוגר והמבוגר רבות מהקטין, ויש להעביר מסרים חד וברור, כי אסור לאדם בוגר לנצל את חולשתם של נערים, כדי לספק את יצרניו המיניים, אף בהינתן "הסכמתם" .

מסר דומה יש להעביר גם בכל הנוגע לעבירה של "דין לקוחו של קטין" בגינה שהמערער נוכח מעשיו בשלושת קורבנות העבירה הקטינים. בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעות חוק 2639, 21.07.1997), עת הוחלט להוסיף את העבירה דנן לספר חוקים, צוין:

"מוצע להתייחס בחומרה לחם מיוחדת לעבירות זנות שונות הקשורות בקטינים. צוין, כי "יש להגן על הקטינים ולהי בתופעת הידרדם לזנות בהטלתו של איסור ביצוע בהם או עמם מעשה זנות... עיסוק בזנות אינו מוגדר בחוק העונשין כעבירה; כמו כן לא מוגדר כעבירה של זנות עם "זונה", אלא אם כן נילווה אליה ניצול סוג סרסרות, שידול או ביצוע המעשה במקום אסור סיבה... אם אמרנו שהחוק צריך להתערב מעט ככל האפשר בפעילותו של אדם בוגר... הרי לגבי קטין חייב המחוקק להתערב הן כדי להגן עליו מפני אחרים והן במטרה למנוע התדרדות ולהבטיח גידולו התקין... מוצע לקבוע עבירה שחלה על לקוח הצורך שירותיו המיניים של קטין..." .

בשנת 2016 מצא את המחוקק לנכון להחמיר את הענישה על לעבירה זו ולהעמידה 5 שנים תחת 3 שהיה עובר לתיקון, כאשר בתזכיר החוק צוין, כי "החמרת העונש הקבוע בצד מעבירת לקוחות של קטין לחמש שנים עולה בקנה אחד עם מדרג הענישה הקיימת בעבירות זמינות בקטינים. .." . אכן, אין פסיקה רבה המתייחסת לעבירה זו, בבטחה לא בהם המעשים נעשו בהסכמת הקטינים, אולם הצורך להחמיר עם מי שמנצל קטינים הוא ברור, וביהמ"ש קמא לא היה צריך להעביר להעביר על הקטינים ובכך לבטא תפיסה שגויה על האנשים שבמעגל הזנות, בכלל אנשים וקטינים בבחינת קל וחומר.

זאת ועוד, ביהמ"ש לא נתן את המשקל הראוי לפר הגילים בין המערער לקורבנותיו, פער גילים של כ-15 שנה המחייב מתן ביטוי של ממש בהחמרה בענישה; נתן משקל לאמור בתסקירים באשר מצב בו הוא המערער נתון בכל הנוגע להבנה שלו לגבי זהותו המינית. , אך לא מצא לנכון לעשות זאת ככל הנראה בקטינים, קורבנות העבירה, אשר היו אלה של ההבנה בדבר המינית ; ולא העניק משקל לעובדה שלא היה מדובר במע"ע חד פעמית אלא במסכת אירועים מתמשכת שנמשכה לאורך תקופה ארוכה.

ביהמ"ש פרט בגזר דינו, בכל הנוגע לחוות הדעת של הממונה על שירות שירות, כי לא נמצא שיהיה מוכן להעסיק את המערער "שלא באשמת הנאשם" , ואף מצוא עיללה בעונשו של המערער, ​​שמן הראוי היה לדון אותו, להבנתו, למאסר. בדרך של עבודות נמצא שירות אלמלא הדבר נמנע ממנו שלא מתומתו.המנם ניתן לומר שלא מקום להעסקה בלבד של המערער "שלא באשמתו"?

כן מצאנו ממש בטענת המדינה, כי לא היה מקום לקבוע שיש לקל בעונשו של המער גם בשל פעולות חקירה לא ראויות שבוצעו, כביכול, על חקירה של מעשיו של המערער (וזאת בהתייחס לחדירה לטל הנפונים של המתלוננים ולאופן חקירתם של הקטינים). אכן, לא היה לקבוע מקום ממצאים מחלק מגזר הדין, בין שנית למדינה אפשרות להתייחס לכך; אלא שביהמ"ש צריך לקבוע ממצאים בעניינים אלה מרכיב הכרעת דינו ; לקיים שביהמ"ש התבסס בקביעותיו על דברי הסנגוריות מי מהמתלוננים, אך נמנע לציין, כי הוצגו גם ראיות סותרות (הן בעת ​​שהציגו את הניידים החיפוש והחדירה למכשירי הטלקנים של הקטינים שלהם. ביהמ"ש, והן נוכח עדויות השוטרים שהעידו בישיבות שהתקיימו בתאריכים 13.05.21, אז העידרפ"ק ניר זקס, ראש מחלק בילוש של יחידה 105, שחקר את ב'; וכן בתאריך 15.6.2021, אז העידו השוטרים איתי שפירא מיחידה 105, רס"מ עמי אברהם ששירת כבלש בלהב 433 ורס"ר הרי בנישו, מי שהוציא צווי. חיפוש ובדק את הנייד המדובר). למעשה, ביהמ"ש קבע בטעות ממצאים רכיב גזר הדין לגבי אלה עובדות בפניו מההגנה, ולא לתת למאשימה הזכות לטעון בעניין זה בלי להתייחס לכלל הראיות שהובאו בפניו לגבי סוגיה הראיות, וגם נתן משקל לקביעותיו וראה. נימוק נוסף בעונשו של המערער.

בהקשר זה, מצאנו לנכון לחזור על מושכלות יסוד ראשונים, ולפיהם, בית המשפט, בבואו לגזור דינו של נאשם, אינו יכול להביא בחשבון עובדות או שלא בא זכרן בכתב האישום בו הודה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון עמו; כי על בים"ש כתב האיי מלקבוע ממצאים עובדי החור מגים המתוקן שהיה מוסכם על אחד. ההלכה בעניין זה צוינה כבר בעניין ע"פ 2562/10 באדיר נ' מדינת ישראל (יום 02.04.2012), כדלהלן:

"לאחר שבית המשפט אלא את הסדר הטיעון עליו לשוות בפניו את כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, ואותו בלבד. בשיקולי הענישה אין להביא בחשבון כל עובדה או עבירה שלא בא זכרה בכתב האישום המתוקן, ועליו להתעלם מכל הנטען בכתב האישום המקורי..." (סעיף 8 לפסק דינה של השופט ארבל).

על דברים אלה חזר ביהמ"ש העליון פעמים רבות, למשל ע"פ 8750/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פסק דינו של כב' השופט שהם מיום ‏12.05.2014):

"המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובעבירות שיוחסו לו, ומבחינתו של בית משפט קמא – זו התשתית העובדת המלאה ואין בלתה. כפי שנקבע בעניין באדיר "בשיקולי הנישה אין להביא בחשבון כל עובדה או עבירה שלא בא זכרה בכתב האישום המתוקן, ועליו להתעלם מכל הנטען. בכתבשום מקורי". עוד בקביעות בעניין באדיר, כי בית המשפט אינו אמור להתקיים, בדרך כלל, "בקשי הראייתיים על התבסס הסדר הכללי של הראייתיים". , ולפיכך אין מקום כי גם בית המשפט ייתן להם משקל"..."

ודברים ברוח זו נאמרו גם נפוצה0 במסגרת רע"פ 17/22 פלוני נ' מדינת ישראל (פסק דינו של כב' השופט אלרון מיום ‏16.03.2022):

"נקבע זה מכבר כי לאחר הודית הנאשם בכתב האישום, התשתית העובדתית על בסיסה יש לגזור את דינו, היא עובדת כתב האישום המתוקן והעבירות שיוחסו לו – זו אין בלתה... מובן אפוא, כי נבנה בהם נערך הסדר טיעון, ההסדר גופו משקל את ערכם. של העובד לאחר הראייתיים המתנגדים, בין בדרך של שינוי עובד כתב האישום – כבענייננו, ובין אם בדרך של טווח ענישה אשר נקבע בצד. עונשו.."

כך היה על ביהמ"ש קמא גם לנהוג בענייננו. את המחלוקות העובדות גילמומור בכתב האישוםוקן בו הודה המערער ולא היה מקום, אפוא, לתת משקל לאותן עובדות שלא בא זכרן בכתב האישום הא.

כן אנו דוחים את פרשנותו של ימ"ש קמא בעניין תרומות שלא הוגשו תסקירים לגבי נפגעי עבירה. בעניין זה די אם נפנה לפי כב' השופט ארבל בע"פ 6695/08 פלוני נ' מדינת ישראל (יום 26.01.09), שעם כל הכבוד נכונים כמובן גם בעניין שבפנינו:

​" תסקיר קרבן חיוני הוא זמין בפני בית המשפט את מצבו העדכני של קרבן העבירה ולעמוד על הנזקים שנגרמו לו או לה. ואולם, מקום שלא הזמין תסקיר קרבן אין משמע של דברים כי בית המשפט מתיר כי נפגע העבירה יצא ללא פגע והעבירה שבוצעה בו כמובן, מקום שמבקשים להראות את החומר הנזק והפו, יכול הדבר להיעשות באמצעות תסקיר קרבן. מכאן, היעדרו של תסקיר קרבן אינו מעלה ואינו מוריד במקרה דנן. .." (סעיף 14 לפסק הדין).   

מציאה ממש גם בטיעוני ב"כ המדינה, לפי העונש ההולם לעבירות שביצע המערער כלפי כל קטין צריך לבטא את ההכרה בפגיעה שחווה כל אחד מהם בגופו ובנפשו. בעניין ממש בע"פ 319/17 פלוני נ' מדינת ישראל (חוות דעתה של מדינת ישראל) כב' השופטת ברון, ‏19.7.2018), כי "קביעת ביהמ"ש המחוזי כי כל אחד משני האישומים נגד המערער אירוע נפרד, מבט את ההכרה בפגיעה שחווה כל אחד מן המתלוננים בגופו ובנפשו. קביעה זו אף עולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה כאשר מדובר במעשי עבירה, בישומים שונים, כלפי קורבנות שונות, ואף אם ניתן למצוא קווי דמיון באופיים של המעשים – יש לראות בכל אחד מהם אירוע בפני ולקבוע מתחמי ענישה נפרדים" (סעיף 8 לפסק הדין) . ובמסגרת גזירת העונש, גם אם נגזר עונש כולל, יש לבטא את הפגיעה באחד מקורבנות העבירה.

כן מצאנו כי לא היה כל מקום לסטות לקולא מן המתחמים שנקבעו, שכאמור היו נמוכים לכשעצמם, זה לאחר שהתסקירים והערכת המסוכנות עומדות על מסוכנותו של המשיב ועל היעדר הפנמה מצדו של חומרי מעשיו. כמצוין לעיל, מעריך המסוכנות מצא, כי המערערבעל דפוס התנהגות מניפולטיבי; ביצע את העבירות על רקע משיכה מינית סטייל האפבופיליה הומוסקסואלית שעיקרה העדפה מינית של ילדים בגיל ההתבגרות ושל נערים לאחר גיל ההתבגרות (את למרות הצהרותיו); הודה בביצוע החומרים אך מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו ותם; עושה שימוש בטעויות חשיבה כמזעור מעשיו, לרבות חוסר מודעות לפאר הגילים בינו על הבנות, ייחוס הדדיות לקורבנות והכחשת התנהלותו המניפולטיבית והמשמעות בת שלום לקורבנות; אינו מגלה מודעות מצבי סיכון רגשיים וקונקרטיים ועוד. בסיום הערכת המסוכנות צוין, כי חרף הצהרות מילוליות של המערער, ​​תוך כדי זה הוא אינו בשל להשתלב בטיפול ייעודי לעברייני מין. בעניין זה נעיר, כי אמנם המערער הסכים להפצת שירות המבחן להשתלב בהליך טיפולי (כפי שצוין בתסקיר השני שהוגש עליו), אולם הצהרה זו עומדת לאמור בהערכת המסוכנות ואף עומדת לעובדה שהמערער נטשה את הפרטים הפרטיים שהחל בו .

המשך לאמור, בכל מקרה, לא ייתן הבכורה למקוםיו האישיות של המערער, ​​מקום אלה אמורות לסגת מפני טובת הקטינים והרתעת הציבור.

סוף דבר

לאור כל האמור, אנו דוחים את ערעור המערער ומקבלים את ער המדינה; ומאחר שערכאת הערעור אינו ממצה את מלוא חומרת הדין אנו קובעים, כי במקום עונש המאסר של 8 חודשים שנגזר על המערער בביהמ"ש קמא, יהיה על המערער לרצות עונש מאסר של 24 חודשים.

המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונשו בכלא "דקל" שבמתחם כלא באר-שבע בתאריך 02.04.23 עד לשעה 09:00.

מומלץ למערער לבצע מיון מוקדם.

תנאי השחרור ימשיכו לחול עד להתייצבותו של המערער לתחילת לריצוי עונשו.

2 מתוך 22