10.08.26 / 16:30
בזמן שילדים בגילו סיימו את יום הלימודים וחזרו הביתה, עמית דהאן מאשדוד עלה שלוש פעמים בשבוע על הדרך לתל אביב כדי ללמוד הפקה מוזיקלית. הוא היה הילד הקטן בכיתה, למד לצד חיילים משוחררים ואנשים בני 40, התמודד עם לא מעט הרמות גבה - וגם עם התנכלויות בבתי הספר שבהם למד. היום, רגע לפני גיל 17, הוא משחרר תחת השם ממיטו את "קקאו" - סינגל בינלאומי ראשון באנגלית ובספרדית, ומנסה לבנות לעצמו דרך בעולם מוזיקלי צפוף מאי פעם. (צפו בלהיט הבינלאומי החדש שלו)
יש משהו מעט חריג במסלול שעשה עמית דהאן עד גיל 16 וחצי. לא בגלל שהוא מנגן, יוצר או חולם לעסוק במוזיקה - לא מעט בני נוער עושים את זה - אלא בגלל כמות השעות, הנסיעות וההתעקשות שהשקיע בחלום הזה עוד לפני שהיה בכלל נער.
דהאן, אשדודי מלידה, החל את דרכו המוזיקלית כבר בבית הספר היסודי, עם סקסופון ביד. בגיל 12 החליט שהנגינה לבדה כבר לא מספיקה לו. הוא רצה להבין איך בונים שיר, איך מפיקים אותו, איך עובדים עם סאונד ואיך הופכים רעיון מוזיקלי למשהו שאפשר להשמיע לאחרים.
מכאן התחיל מסלול לא שגרתי לילד בגילו: שלוש פעמים בשבוע הוא עשה את הדרך מאשדוד לתל אביב כדי ללמוד מוזיקה והפקה.
התחנה הראשונה הייתה מכללת BPM, שם למד במשך כשנה סאונד, הפקה ותכנות מוזיקלי. בסיום השנה ביקש להמשיך למסלול המלא ללימודי הפקה, אבל נתקל בבעיה שלא הייתה קשורה ליכולת המוזיקלית שלו: הגיל.
למרות הכישרון והרצון להמשיך, הובהר לו כי ילד בן 14 אינו יכול להשתלב במסלול ההפקה המלא המיועד לסטודנטים בוגרים.
במקום לחכות כמה שנים, עמית חיפש את המקום הבא.
הילד הקטן בכיתה
הוא הגיע לאולפני פלוטו בתל אביב, מהאולפנים המוכרים בישראל, שלצדם פועל גם בית ספר ללימודי סאונד והפקה. שם מצא את עצמו בסיטואציה שכמעט הפכה לשגרה עבורו: נער צעיר מאוד שיושב בכיתה אחת עם חיילים משוחררים, צעירים אחרי טיול גדול וגם תלמידים בני 30 ו-40.
הפער לא תמיד התקבל בחיבוק.
עמית מספר כי לא פעם הרגיש שהוא צריך להסביר, גם בלי מילים, מדוע הוא בכלל נמצא שם. הוא היה "הילד הקטן בכיתה", ובמקום שבו מרבית התלמידים הגיעו כאנשים בוגרים כדי לרכוש מקצוע, הנוכחות של נער בגילו עוררה לעיתים ספקנות וחוסר פרגון.
אבל הוא נשאר.
הוא למד, הגיש עבודות, ישב באולפנים וסיים את לימודיו בהצטיינות. לאחר מכן התקבל למכללת JUST MUSIC ללימודי תקלוט והגשת מוזיקה כדי להוסיף לצד עבודת האולפן גם את הצד של הדי.ג'יי והמפגש עם הקהל.
והדרך הזאת לא תמיד הייתה פשוטה גם מחוץ ללימודי המוזיקה.
בבתי הספר שבהם למד באשדוד עמית התמודד לאורך השנים גם עם התנכלויות מצד תלמידים על רקע העיסוק שלו במוזיקה והשאיפות החריגות לגילו. דווקא הדבר שהיה עבורו מקור לביטחון ולזהות הפך לעיתים לסיבה ללעג.
במקום לוותר על המוזיקה, הוא העמיק בה.
המנטור שהגיע בגיל 13
נקודת מפנה משמעותית נוספת הגיעה בשלהי גיל 13, כשעמית הכיר את המעבד והמפיק המוזיקלי מוטי סיימון.
סיימון, שעובד כבר למעלה משני עשורים בתעשיית המוזיקה הישראלית ושיתף פעולה לאורך השנים עם שורה ארוכה של אמנים ובהם רותם כהן, פאר טסי, נועה קירל ואחרים, זיהה את העניין של עמית לא רק בצד הטכני של ההפקה, אלא ביצירה עצמה.
במשך כשלוש וחצי שנים הפך האולפן של סיימון למעין בית ספר נוסף עבורו.
עמית הביא לשם את השירים שכתב והפיק, השמיע רעיונות, שינה, מחק, התחיל מחדש ובעיקר למד כיצד להבדיל בין היכולת להפעיל תוכנת הפקה לבין היכולת לבנות זהות מוזיקלית.
בהדרגה התחדד גם הכיוון.
המוזיקה של ממיטו אינה מנסה להשתייך למדינה אחת או אפילו לשפה אחת. הרעיון שמוביל אותו הוא לקחת מקצבים, שפות וכלים שמגיעים ממקומות שונים בעולם ולנסות לגרום להם להיפגש במקום אחד - ברחבת הריקודים.
אנגלית, ספרדית, צרפתית ואיטלקית יכולות להיכנס לאותו עולם מוזיקלי. אפרוביט יכול לפגוש טראפ, רגאטון יכול להתחבר לגיטרה ספרדית, וסאונד אלקטרוני עכשווי יכול לקבל צבע מכלי חי.
צפו בקליפ:
"קקאו": הסינגל הבינלאומי הראשון
עכשיו מגיע המבחן הראשון של הדרך הזאת.
קקאו CACAO - הסינגל הבינלאומי הראשון של ממיטו בהפקה משותפת עם מוטי סיימון, הוא שיר באנגלית ובספרדית שמחבר בין אפרוביט, טראפ ורגאטון, ובחלקו האחרון נכנסת לתמונה גיטרה ספרדית בעלת גוון אנדלוסי.
גם האנשים שנבחרו להשתתף בהקלטה משקפים את הרצון לצאת מגבולות השוק המקומי. בשיר משתפת פעולה הזמרת הארגנטינית MECHI PIERETTI, ולצד ההפקה האלקטרונית משתתף גם הגיטריסט צח אגאסי, המנגן עם פאר טסי.
עבור עמית, "קקאו" אינו שיר בודד אלא יריית הפתיחה של פרויקט מוזיקלי רחב יותר שעליו עבד בתקופה האחרונה, ובמסגרתו הוא מבקש להוציא שירים שמחברים בין תרבויות, קולות ושפות שונות - בלי לוותר על המכנה המשותף: מוזיקה שנועדה לגרום לאנשים לזוז.
אבל יצירת השיר, מבחינתו, היא דווקא החלק הקל יחסית. לגרום לעולם לשמוע אותו - זה כבר סיפור אחר.
"היום אתה נלחם על כל האזנה"
תעשיית המוזיקה שאליה נכנס ממיטו שונה מאוד מזאת שהייתה קיימת אפילו לפני חמש שנים. שירותי הסטרימינג הפכו את האפשרות להפיץ שיר בכל העולם לפשוטה מאי פעם, אבל במקביל הפכו את התחרות לכמעט בלתי נתפסת.
הכניסה המואצת של כלי בינה מלאכותית לתחום היצירה וההפקה הגדילה עוד יותר את כמויות התוכן שמגיעות מדי יום לפלטפורמות.
מבחינת עמית, המשמעות היא שיוצר צעיר כבר לא מתחרה רק מול מוזיקאים אחרים.
"היום אפשר לייצר מוזיקה במהירות שלא הייתה קיימת בעבר", הוא אומר. "משתחררים בכל יום המון שירים והקשב של האנשים מוגבל. אתה יכול לעבוד חודשים על שיר שאתה מאמין בו, אבל אחרי שהעלית אותו אתה עדיין צריך להילחם כדי שמישהו בכלל יגיע אליו. בגלל זה כל האזנה, כל לייק, כל שיתוף וכל תגובה חשובים. שום דבר כבר לא מובן מאליו."
את המלחמה הזאת הוא מנהל כמעט מההתחלה. שולח את המוזיקה, פונה לאנשים בתעשייה, מנסה להגיע לעורכי פלייליסטים, אנשי רדיו, בלוגים ויוצרי תוכן, ועוקב אחרי כל מאזין חדש.
בלי קיצורי דרך ובלי חברת ענק שעומדת מאחוריו, כל האזנה היא עוד אדם אחד שהחליט לתת לשיר הזדמנות.
והכול מתחיל באשדוד
למרות הכיוון הבינלאומי, עבור עמית נקודת המוצא נשארה אשדוד.
כאן הוא נולד, כאן גדל, כאן נמצאת המשפחה שלו וכאן התחילה הדרך שהובילה אותו במשך שנים, שלוש פעמים בשבוע, אל האולפנים ובתי הספר למוזיקה בתל אביב.
עמית הוא בנו של עו"ד ירון דהאן וגדל במשפחה עם חמישה אחים ואחיות. בתוך בית עמוס בילדים, לימודים ושגרת חיים רגילה למדי, נבנה לאורך השנים מסלול מוזיקלי הרבה פחות רגיל.
באוקטובר הקרוב ימלאו לו 17.
בגיל שבו רוב בני הנוער עדיין מנסים להבין מה ירצו לעשות בעתיד, עמית כבר הספיק לעבור כמה מסגרות מקצועיות ללימודי מוזיקה, לסיים לימודי סאונד והפקה, ללמוד תקלוט, לעבוד במשך שנים לצד מפיק ותיק ולבנות קטלוג של יצירות שמכוון מראש אל מחוץ לגבולות ישראל.
אבל אם תשאלו אותו, הדרך עדיין נמצאת רק בהתחלה.
ממיטו לא מחפש להיות "הילד שהצליח למרות הגיל". המטרה שלו פשוטה יותר להגדרה והרבה יותר קשה לביצוע: ליצור שיר באשדוד, לשלוח אותו לעולם - ולגרום למישהו שנמצא אלפי קילומטרים מכאן, שלא יודע בן כמה היוצר ומאיפה הוא הגיע, פשוט להגביר את הווליום.
