מה אתה יותר - יהודי או ישראלי?

ארתור פינקלשטיין, היועץ האסטרטגי של בנימין נתניהו בבחירות 1996, גילהלנתניהו סוד: "בישראל קיימת שאלה אחת בלבד - מה אתה יותר, ישראלי אויהודי? אם התשובה היא 'ישראלי' - האיש שעומד מולך הוא מצביע שמאל;אם התשובה היא 'יהודי' - מדובר במצביע ימין." וכך, כשבוע לפני הבחירות הגורליות וצפה הארץ בשלטי ענק: "נתניהו טוב ליהודים". נתניהו ניצח, שמעון פרס הפסיד. לאחר ההפסד נשאל פרס בראיון: "מר פרס, כיצד אתה מבין את תוצאות הבחירות?". "אנחנו הפסדנו", ענה. "מי זה אנחנו?" שאל המראיין. "הישראלים. הישראלים הפסידו", ענה פרס. "ומי ניצח?". "היהודים ניצחו".

‎במהלך המאבק סביב הרפורמה המשפטית הקרע הזה התחדד עוד יותר. היו גופים שקראו בגלוי להפרדה, לפילוג, לחלוקת המדינה לשתיים. המתח בין "ישראלים" ל"יהודים" הגיע לשיא שלא ראינו כמוהו.

‎השאלה הזאת נשמעת כאילו היא שייכת רק לישראל של ימינו. אבל האמת היא שהשאלה הזאת קדומה הרבה יותר.

‎נתחיל לצעוד אחורה בזמן כדי לאתר מתי התחילו שני המושגים הללו -ישראלים ויהודים - לדור זה לצד זה.

‎ניסע במכונת הזמן מאה שנים אחורה: עוד לפני הקמת המדינה שני השמות הללו ריחפו באוויר. כבר לשמה של המדינה היו שתי הצעות מרכזיות: הרצל וכל בני דורו דיברו על השם 'מדינת היהודים', ואילו בן גוריון, ימים ספורים בלבד לפני הכרזת העצמאות, נתן לה את השם 'מדינת ישראל'. כלומר, ערב הקמת המדינה היו קיימים שני שמות - מדינת היהודים ומדינת ישראל.

‎נעלה שוב למכונת הזמן וניסע 2,000 שנים אחורה - לימי בית שני: גם אז היו  שני שמות לישות היהודית בארץ. בימי שיבת ציון קראו לפחווה היהודית בשם 'יהוד מדינת', כלומר מדינת היהודים, ואילו בסוף התקופה בר כוכבא כבר כתב על מטבעותיו "שנת אחת לגאלת ישראל".

‎נמשיך עוד 800 שנה אחורה - לימי הבית הראשון. כאן הפילוג בין 'ישראלי' ל'יהודי' הוא המובהק והמפורסם ביותר. לאורך רוב ימי הבית הראשון היו קיימות בארץ ישראל שתי ממלכות: ממלכת יהודה שבה היה מלך משושלת בית דוד, וממלכתי שראל שבה היו שושלות מלכים מתחלפות, לרוב משבטי יוסף.

‎אנשי ממלכת יהודה נקראו יהודים, ואילו אנשי ממלכת ישראל נקראו ישראלים. כךלמשל מלכי אשור מכנים את אחאב: "אחאב הישראלי". עד כדי כך הביטוי ישראלי קדום.

‎אם כן, הישראלים הוא שמם של עשרת השבטים של ממלכת ישראל שהונהגו עלידי שבטי יוסף, והיהודים הוא שמם של צאצאי ממלכת יהודה שהונהגה על ידי שבט יהודה.

‎אם כך, לכאורה מצאנו את הנקודה שבה התפצל עם ישראל ל'ישראלים' ו'יהודים': היה זה ברגע הפיצול בין ממלכת יהודה לישראל.

‎אבל עיון מעמיק מגלה לנו שאת יסודות הפילוג הזה אפשר להתחיל עוד הרבה לפני כן. הזהות היהודית והזהות הישראלית היו קיימות כבר מרגע הכניסה לארץ.

‎כבר בספר יהושע מופיעים בנפרד "הַר יְהוּדָה" ו"הַר יִשְׂרָאֵל". כששאול פקד אתה עם למלחמה בבקעת בזק, שנים רבות לפני פילוג המלוכה, נמנו ישראל ויהודה בנפרד: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף". דוד המלך, עוד טרם פילוג המלוכה, מתאר את הזהות היהודית והישראלית כבר מיציאת מצרים: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם... הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו".

‎המקרא ממש דואג להדגיש את ההפרדה בין שתי הזהויות הללו עוד לפני פילוג המלוכה. אין הכוונה שהיו כאן שני עמים, אבל בהחלט הייתה הבחנה בין זהות' יהודית' וזהות 'ישראלית' כבר מהרגע הראשון שכף רגלם של בני ישראל דרכה בארץ כנען, לפני 3,300 שנה.

‎מדוע הייתה הפרדה בין יהודה לישראל כבר בכניסה לארץ? מאיפה זה התחיל להוביל את העם כראוי - עברה ההנהגה לשבטי יהודה ולדוד המלך.

‎שני שבטים אלו קיבלו את שתי הנחלות המרכזיות בארץ ישראל, על שדרת ההרהגבוהה. יהודה קיבל את כל ההר והחוף שמדרום לירושלים - הרי יהודה. שבטי יוסף קיבלו את אזור ההר והחוף שמצפון לירושלים - השומרון,

‎הפילוג בין ממלכות יהודה וישראל ישב על גבי ויכוח קדום בהרבה: הוויכוח בין שניה שבטים שהיו המנהיגים הבלתי מעורערים של עם ישראל - יוסף ויהודה.

‎שני שבטים אלו היו השבטים המובילים לאורך ההיסטוריה. יהושע בן נון, גדעון השופט, ירבעם בן נבט, אחאב ושושלת מלכי ישראל - היו משבטי יוסף. כלב בןיפונה, דוד המלך, שלמה ושושלת בית דוד - משבט יהודה. את הכניסה לארץ יוביל מנהיג מבית יוסף, יהושע בן נון, ובתקופה זו נחלת יוסף ובירתה שילה היו מרכז הארץ. כשאנשי יוסף לא הצליחו

היה 'הר ישראל'.

‎אם המחלוקת בין יהודים לישראלים התחילה כבר במתח שבין שבטי יהודה ויוסף, הרי שמכונת הזמן שלנו צריכה ללכת עוד אחורה - לאבות השבטים עצמם.

‎נחזור 3,500 שנה אחורה, ליהודה ויוסף, בניו של יעקב אבינו.כבר בחייהם התחרויות יוסף ויהודה על הבכורה. יוסף היה הבן האהוב של יעקב, לבש כתונת פסים וחלם חלומות של גדולה. יהודה היה המנהיג הטבעי, זה שלקח את הפיקוד בעתות צרה. המתח ביניהם הגיע לשיא במפגש במצרים, כשיהודה התחנן לשחרר את בנימין שבוי ויוסף המשנה למלך סירב.

‎המאבק בין שני הבנים הוא המשך למתח שבין שתי האימהות: רחל ולאה. יוסף - בנה של רחל, יהודה - בנה של לאה. אבל גם כאן אפשר לצעוד אחורה, למקום שבוקיבלנו לראשונה את השם ישראל.

‎והנה, בדיוק בפרשות השבוע שאנחנו קראנו החודש - וישלח ווישב -מגיעים לנקודת המוצא של המחלוקת.בפרשת וישלח יעקב מקבל את שמו החדש  במאבק עם המלאך בנחל יבוק. ליעקב שתי נשים ושני שמות: 'יעקב' - מלשון עקב, שמבטא כניעה והתבטלות. ו'ישראל' - שקיבל אחרי המאבק, שם שמבטא מאבק ויכולת התמודדות. על פי חז"ל, כל אחת מנשותיו התחתנה עם 'יעקב' אחר: יוסף בנה של רחל זוהה עם השם 'ישראל', ויהודה בנה של לאה המשיך את השם'יעקב'.ובפרשת וישב מתחיל המתח בין יוסף ויהודה, שני האחים שעל גבי הם יושבות כל המחלוקות שיבואו אחריהם.

‎חכמי הדורות קבעו שלא מדובר רק בעניין היסטורי שהיה ונגמר. הם זרקו אתה  המאבק הזה גם קדימה לעתיד - לימות המשיח. הם קבעו שאין משיח אחד, אלא שני משיחים: משיח מבית יוסף - משיח ישראלי, ומשיח מבית דוד - יהודי.

‎כלומר: החלוקה הזאת מלווה אותנו מהעבר ועד העתיד. מיום שהעם נוצר ועדימות המשיח. זו לא תאונה היסטורית שאפשר לתקן, אלא חלוקה מהותית שחייבת להתקיים . השאלה היא רק - איך נחיה איתה.