שנאת יהודים כמו בכל דור ודור

כבר שנים מתרחש קרע שקט בין יהודים לעצמם.
בין מי שמאמינים שהישרדות יהודית עוברת דרך תל אביב וירושלים, לבין מי שחושבים שאפשר לקנות קבלה דרך היטמעות, כסף ונאורות מזויפת.

ראיתי את זה מקרוב, בזמן שהתארחתי אצל משפחה יהודית עשירה מאוד בהמפטונס אחרי ה־7 באוקטובר.
שיחות נימוסין, חיוכים, אבל מאחורי הכול — נתק מוחלט.
אין להם קרובי משפחה בארץ, אין קשר, אין דופק ציוני.
והם באמת מאמינים שאם רק יהיו "בסדר", העולם יחבק אותם. דמוקרטים של העולם ישן, חברים של קלינטון. משננים מסרים של פעם. איפה קלינטון ואיפה מנדני.

אבל ההיסטוריה לימדה אותנו אחרת.
ראינו מה קורה כשיהודים שוכחים מאיפה הם באו.
עכשיו זה קורה שוב — רק בתחפושת מתורבתת של ערכים אוניברסליים. קודם
מחשבות על בחירתו של מנדני לראש עריית ניו-יורק סיטי

הוא צעק פלסטין בחינם עכשיו הוא מציע אוטובוסים בחינם. והם בולעים את זה בלי מלח.

וזה הסיפור האמיתי:
לא רק אנטישמיות - אלא ניכור עצמי מבפנים.
פילוג בין יהודים ציונים לאנטי־ציונים שהופך למגפה.

וכשיתחיל הסיבוב הבא של השנאה, (התחיל כבר אבל מי סופר)
והאינתיפאדה הגלובלית תתפשט —(התחיל כבר אבל מי סופר)
כל אותם יהודים שהתנערו מציונות יבינו מאוחר מדי:
זה אף פעם לא היה פוליטי.
זה אף פעם לא היה על ביבי.
אפילו לא על טראמפ.
זה תמיד היה על דבר אחד —

שנאת יהודים.
כמו בכל דור ודור.