שפת הילדים

איריס גל עוז 

עכשיו... מורה ללשון, לא? תתפלאו, לא רק שמעולם לא תיקנתי אותו, אף הגדלתי לעשות - תשאלתי אותו עשרות פעמים "מה קרה באוטו של דויד?" כי זה פשוט...הצחיק אותי עד מאוד בכל פעם מחדש.

בשפה יש בדרך כלל חוקיות, ואם ילד לומד חוק שפועל כך: 'סוס – סוסה', 'חתול – חתולה', 'כלב –כלבה'. לכשיגיע למילה 'חמור' יאמר כדבעי חמורה, וכשירצה לקרוא בשם לנקבת הגמל- גמלה? ונקבת האריה- אריהה??? אז את 'אתון' 'אנקה' ו'לביאה'הוא ייאלץ ללמוד ולשנן, ובאותה הזדמנות יבין שישנן מילים שלא "עובדות" לפי החוק, ועולם חדש ייפתח בפניו - עולם "היוצאים מן הכלל".                                                                                      

ומה לגבי סיומות המילים? האין המילה 'ביצה' זהה מבחינה צורנית ל'חולצה', ל'בובה' ול'עוגה' (שכולן מסתיימות בה'?), ואם יש 'חולצות', 'בובות' ו'עוגות', למה שלא יהיו גם... ביצות? ואיך ייתכן שלא אומרים חלונים וארונים כמו 'ילדים' ו'גמלים'? הכול הפוך! - זכר הופך לנקבה, ונקבה לזכר!

בשיר "שבת בבוקר" של אריק איינשטיין כתוב: "שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון, ולי יקנו המון בלון ..." ובכן עד גיל שנתיים למשל, נשמעות טעויות רבות מסוג "הרבה עיפרון"(במקום עפרונות), כי זה המילון של הילד ובגיל זה עדיין אינו מבין שעליו לייצר צורה שונה ונפרדת לצורת הרבים.

לקראת גיל שלוש מרבית הילדים מתקשרים בצורה טובה עם סביבתם, אך עדיין אפשר לשמוע : "סוף סוף השמש יצתה" (יצאה) כי מושפעים ממילים דומות בצליל, ואם בשפת הדיבור: 'קנה- קנתה', 'בנה -בנתה' 'ראה- ראתה', אז מדוע לא גם 'יצא – יצתה'? זה נשמע בדיוק אותו הדבר.

איברי הגוף שלנו מופיעים בצורת הזוגי (-יים), ואם על העיניים מרכיבים משקפיים ואת הרגליים מכסות המכנסיים אז למה בעצם שגם לא ינעלו על הרגליים כפכפיים וסנדליים? בסה"כ לגמרי הגיוני, ובאמת למה לא בעצם?

לילדים יש תחדישים* מדהימים, שעל האקדמיה ללשון עברית לשקול לאמצם ברצינות. שימו לב להמצאה הנהדרת והחסכונית במילים הזו:"תשרוולי לי!" (במקום: תקפלי לי את השרוול)?וראו נא איזו פשטות שבגאונות יש במשפט הבא: "אימא, תני לי את המגזריים" שהמציא פעוט בשם יוני בן שלוש ושלושה חודשים, שלא ידע לומר מספריים, אבל ידע שמדובר במכשיר שגוזרים בעזרתו... 'מגזריים' - איך למען ה', לא חשבו על כך קודם???.

חשוב מאוד לומר שאלו לא 'טעויות' ושהילד לא 'אשם', וכלום פה לא מצביע על קיומה של בעיה שפתית- ההפך הוא הנכון – 'הטעויות' הללו מעידות דווקא על גמישות שפתית, יצירתיות ויכולת להכליל.כל שנדרש זה להיחשף מספר רב של פעמים למילים יוצאות דופן, שאינן כפופות לחוקיות.

דתיה בן דור כתבה: אומרים- הרבה פטריות, פטריה אחת, אומרים- הרבה שטויות, שטויה אחת? מה פתאום?! שטות, שטות אחת. למה? - ככה זה בעברית.(דתיה בן דור).                                                                                                                            אז... ככה זה בעברית!

הערות:

* חידוש לשוני, כגון מילה או ביטוי חדשים

מקורות:

דר מיכל סגל "המגדל נפרק לי"

דר' מיכל איכט. "המגדל נפרק לי" - על התפתחות מורפולוגית אצל ילדים 

דתיה בן דור. "ככה זה בעברית"