"אני מאשימה" !!!!!!

 "אני מאשימה'':  המחדלים והעוול הנפשע כלפי ילדי "מעיין שרה"   בפרפראזה על דברי אמיל זולא, שזעזע את כל צרפת במאמר אמיץ שפרסם לפני כ 120 שנה בשם ''אני מאשים'', אני יוצאת בכתב אשמה חמור נגד כל האחראים, הרשלנים, הציניקנים ובעלי האינטרסים שהפכו בקשה בסיסית ולגיטימית של בניית מבנה חדש מותאם לצרכים של ילדים חסרי ישע באשקלוןלמאבק פוליטי גדוש ביצרים.   בשנתיים האחרונות, ביחד עם כמה הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אנו מנהלים מאבק מתיש בעיריית אשקלון, בראשיה, הנהלתה, ומשרד החינוך – וכל זאת כדי שזכותם הבסיסית של ילדים הללו, למוסד שמתאים לצרכיהם, תתממש. ולמגינת לבנו זכות כה טבעית לא מתממשת. באשקלון קיים בית ספר אחד, ''מעיין שרה'', שהוא היחיד בכל האיזור לילדים עם צרכים מיוחדים ומוגבלויות שונות, ומגיעים אליו כל בוקר כ-100 ילדים. מדובר במבנה ישן ומסוכן מוזנח מאד, שהיה צריך להיהרס. לא כל שכן שהוא אינו מותאם  ואינו מונגש לצרכים המיוחדים של הילדים.   הצורך בהקמת מבנה חדש לבית ספר, עלה לאחר דוח ביקורת מזעזע שהוגש לעיריית אשקלון על ידי שני הורים לילדי בית הספר – אבי בן חמו ויניב קידר בספטמבר 2015. עד כדי כך, שראש העיר הקודם, איתמר שמעוני, הבטיח חגיגית לבנות מבנה חדש במקום המבנה המוזנח והמסוכן, ואף הקציב לכך תקציב של 11 מליון ש''ח. שמחת ההורים הייתה קצרת מועד: איתמר שמעוני חזר בו מההבטחה להקים מבנה חדש, שיקר להורים ההמומים במצח נחושה, והכריז כי יבוצע שיפוץ בלבד.   מאז איתמר שמעוני הואשם בשוחד ובתשלום דמי שתיקה לנשים, והוא ממתין למשפטו בעניין זה. אך, כיום אני מאשימה אותו ואחרים בבית המשפט של הציבור בעניין ילדי מעיין שרה.   אני מאשימה את איתמר שמעוני בהפרת הבטחה; אני מאשימה את שמעוני ביצירת פילוג בין ההורים ובהקמת שני מחנות של הורים; בניצול ציני ומכוער של הרצון והכמיהה של הורים לשיפור תנאי הלימוד כדי לשסות אותם בוועד הורים שביקר אותו באופן לגיטימי והציג את הליקויים; אני מאשימה את שמעוני שבמקום לספק מבנה חדש כפי שהבטיח החל להכפיש את ההורים שקורעים תחת עול גידול הילדים הללו, וטען שהם פועלים ממניעים פוליטיים וזרים; אני מאשימה את שמעוני שעקף את ועד ההורים הלגיטימי והקים קבוצת הורים אומרי אמן, הורים נבוכים כאלו שחשבו שהרשות "עושה להם טובה", כאלו שיחששו שמא גם לשיפוץ לא תהיה תקומה ובשל כך יסכימו עימו, לא יבקרו אותו, ויגבו אותו על מהלך גם אם לא תקין ולא סביר שלו; אני מאשימה את שמעוני שמידר, הרחיק, והתנכל להורים שדרשו ממנו למלא את הבטחתו ולספק מבנה חדש לילדים;   הלאה, אני מאשימה את תומר גלאם ממלא מקום ראש העיר, שעומד בראש סיעת ''אחדות בתכלית'' על שנאמנותו נתונה למי שהביא לבחירתו, הרב ברדא. אותו תומר ששימש סגן של שמעוני שלוש שנים ונתן יד לבושה; משנבחר גלאם ברוב דחוק, כמ"מ, הוא לא תיקן את המחדל ולא עצר לרגע לבחון מחדש את הזוועה, אלא הפר גם הוא את ההבטחה. מנגד, ניצל את מעמדו החדש ומיהר להעביר להקמת מבנה חדש למוסדות הקשורים לרבו.   אני מאשימה את תומר גלאם על שמיהר להחליט בסוף יולי, כאחוז אמוק - מבלי לבחון כלל חלופות ומבלי שיצא כלל מכרז לעבודות שיפוץ במבנה "מעיין שרה" המסוכן - על העברת הילדים בעלי הצרכים המיוחדים למתנ"ס ישן ועוד יותר מסוכן, עם מבני אסבסט ישנים ומסוכנים, וללא חצר. מכלא לצינוק!  אני מאשימה את גלאם שנתן יד בנפש חפצה לעשיית עוול ולעיוות דין משווע; אני מאשימה את גלאם בהוראה מגבוה לפקידי העירייה להסתיר מידע, במידור הורים, ובהעדפת מקורבים; אני מאשימה את גלאם ברפיון ידיים וכניעה לגבהות הלב ולאינטרסים פוליטיים -סיעתיים צרים;   הלאה, אני מאשימה את רמי סופר, שמתיימר להיות לוחם הצדק למען החלשים ומוכי הגורל, (גיסו של מנכ''ל העירייה מר חיים סופר), בצביעות, בהיותו מונע על ידי אינטרסים אישיים צרים, ובחוסר יושר; פוליטיקאי קטן, שאף לא אושר על ידי משרד הפנים כסגן. אני מאשימה את רמי סופר שכשהיה באופוזיציה צעק לבניית מבנה חדש מותאם ל''מעיין שרה'' ומשנתמנה לסגן, שינה את עורו וכעת, "בחריצות" של נמלה עיוורת, מקדם את התוכניות החדשות של שיפוץ מבנה שמראש לא מתאים, מבנה אשר יהיו בו 4 ממ"דים עבור 200  ילדים ואנשי צוות, מבנה שכלל אין בו מענה לצרכים; אני מאשימה את רמי סופר שרוצה להעביר את הילדים למתנ''ס ולתת לקבלן שעובד עם העירייה 600 אלף שקלים כדי להכשיר שרץ של טיוח החלטה אומללה. אלו כספים שיכלו לשמש לטיפולים, לציוד מותאם ולצרכי הילדים בלבד; אני מאשימה את רמי סופר במתן יד למעשה חסר אחריות מתוך פזיזות ורשלנות. וכדי שלא ייתפס בקלקלתו, מסרב להראות ולהציג את תוכניות השיפוץ.   הלאה, אני מאשימה את חלקת החינוך לדורותיה ופקידי העירייה הבכירים -  אשר לא עמדו על המשמר, שהיה צורך בהורים לזעוק זעקה שתעורר אותם בתרדמתם. על ששיתפו פעולה עם גחמות של פוליטיקאים לגזור סרט לפני בחירות 2018 ולא דאגו לקבל  אישורים ולא בצעו בדיקות מתאימות הן למבנה מעיין שרה והן למתנ"ס וולדנברג  מבחינה בטיחותית ותברואתית; אני מאשימה אותם על שהם בלי מקצועיים, רשלנים, שסירבו להציג את דו"ח ביצוע העבודות במתנ"ס, ושמחפים על העוול של העברת ילדים קטנים למבנה עזוב עוד לפני שקיבלו אישורים ותעודות מתאימות מראש;   הלאה, אני מאשימה את הגב' דבי גוזל,  המפקחת על החינוך המיוחד במחוז, שכלל לא ראתה את המתנ''ס ולא ביקרה פיזית במקום לפני שאישרה את המעבר; אני מאשימה את גוזל על שהיא מסתמכת על המלצות מנהלת בית הספר שנתונה למרות הפוליטיקאים ומנהליה הכושלים!   הלאה, אני מאשימה את יהודה רשף,  האחראי על בטיחות מבנים מחוז דרום, במשרד החינוך על כי במשך 19 השנים האחרונות לא הגיע ולו פעם אחת לבדוק את התנאים הפיזיים ב''מעיין שרה''. אני מאשימה את רשף שלא בדק את התאמת השיפוץ המוצע; אני מאשימה את רשף שלא הגיע לבחון את התאמת המתנ''ס והכלת 110 ילדים נכים במשך כשנה.  אני מאשימה את רשף על התרשלות פושעת בביצוע עבודתו והיותו חותמת גומי.   הלאה, אני מאשימה את משרד החינוך על כל שלוחותיו שמעלו בתפקידם, שנציגיהם המוסמכים לא הגיעו בעצמם לבדוק את ''מעין שרה'', וסמכו על דברי מחלקת ההנדסה והחינוך של עיריית אשקלון ועל מנהלת בית ספר; אני מאשימה אותם בהעלמת עין ובזלזול בחיי ילדים מיוחדים;   הלאה, אני מאשימה את חגית רוקח,  מנהלת בית הספר מזה 13 שנה, על ששנים ארוכות היו תחת ידה ראיות ברורות למחדל והיא שתקה; על שמעלה בתפקידה לדאוג בראש ובראשונה לצרכי הילדים המיוחדים ולא למקומה ולמעמדה; על שחיפתה והעלימה ביחד עם האחראים עליה במחלקת החינוך את המצב לאשורו במוסד שתחת אחריותה הבלעדית; על שמידרה הורים בכוונה מתהליך קבלת ההחלטות בקשר לעתיד ילדיהם; על שנקטה גם היא באותה שיטה של ''הפרד ומשול'' בין הורים, והעדיפה בגלוי הורים מקורבים; שהתערבה ובחשה כאחרון הפוליטיקאים והסתירה מידע מהורים.   ולפני שיקרה אסון, אני מאשימה את כל מי שעצם עיניו, את כל מי ששתק , את כל מי שכיזב וכל מי שחיפה;   אני מאשימה את ראשי העיר וקברניטיה שניהלו תעמולה נבזית –כולל איומים - נגד הורים שנלחמים בעד ילדיהם ולמען מטרה נעלה וקדושה; אני מאשימה אותם בטיוח והסתרה; אני מאשימה אותם שלא הסכימו להיפגש איתנו ולא הסכימו להאזין לקול ההיגיון, הצדק והיושר; אני מאשימה אותם בהתעמרות בחסרי ישע מתוך ידיעה והכרה ברורה של העוול שהם עושים; אני מאשימה אותם שגם היום הם מחפים זה על זה ומתחפרים בטעויות שלהם, במקום לקחת אחריות נאותה. לסיכום, האנשים והמוסדות שאותם אני מאשימה  - אינני דורשת רעתם. לדידי אינם אלא דמויות, סוכני רעה לחברה. הפעולות אשר נקטנו כהורים היו מחוסר ברירה, כדי להביע בקול ולהביא לאור השמש את העוולות שנעשו. זהו מאבק נואש כנגד פוליטיקאים ואנשי מקצוע רשלנים ואטומים.   איני יודעת מה יעלה בגורל הילדים. לחיי ילדינו שלנו אנו חוששים. בהעלותי את האשמות הללו ברי לי שכמו שטענו כלפי אמיל זולא גם כלפיי יטענו "הוצאת דיבה". כמוהו אשיב: "אני יוצאת ברצון לקראת הסכנה". אשמח להגיע לכל דיון משפטי ולהוכיח את האמור והנטען לעיל. כל דברי אמת! אין לי אלא רצון אחד: להאיר את עיני אלו שהושארו בחשכה, בשם הילדים שסבלו כה רבות וזכאים לסביבה בטוחה, מקבלת, תומכת וראויה. וכפי סיכם זולא: "מחאתי הלוהטת אינה אלא זעקת נשמתי".

תמר.