לאה מלול "השכונות הדרומיות הן הלב של העיר חייבים לפתח אותן"

אשקלון תוכננה בשנות החמישים לחמש שכונות: מגדל, גבעת ציון, שמשון, אפרידר וברנע. בכל שכונה היו מוסדות חינוך, מוסדות ציבור ומרכזים מסחריים. הבניינים היו חדשים והעתיד נראה מבטיח. רבים מתושבי העיר היו עולים חדשים יותר וחדשים פחות ומחיר הדיור ברוב שכונות העיר היה זהה, לכן אנשים בחרו לגור בקרבת משפחה או חברים, בלי לחשוב האם הם גרים בדרום או בצפון העיר.

מאז חלפו השנים, העיר התפתחה, הצפון זינק והדרום נשאר במקומו. אל הצפון היגרו חלק מתושבי העיר הוותיקים, ואילו אל הדרום הגיעו שוב עולים חדשים שהתווספו לתושבים ותיקים שלא הצליחו או לא רצו לעזוב.

שלושים שנה של הזנחה פושעת, הפכו את השכונות הדרומיות לקומפלקס ענק של בניינים ללא נשמה, ללא גאווה, וללא עתיד. תושבי הדרום הם חלק מהנשמה של העיר, הם חלק מהעבר, ההווה וחלק חשוב מאוד מהעתיד של העיר. הגיע הזמן שהנהגת העיר תתייחס אליהם בכבוד המגיע להם.

מאז תקופתו של מנחם בגין נושא שיקום השכונות מצוי בשיח הישראלי. נעשה שיקום פיזי של בנייני מגורים עם ניסיון מסוים לשנות את מערכות החברתיות בשכונות. אם נעשה מאמץ דומה באשקלון, הרי שהוא נכשל כישלון חרוץ.

הגיע הזמן שנהפוך את השכונות הדרומיות לשכונות בהם אנשים ירצו לחיות, ולעבוד, היום ובעתיד. שכונות כאלו יספקו את הצרכים של תושביהם בהווה ואלו שיגיעו מחר, שכונות  הרגישות לסביבה, ותורמות לאיכות החיים. שכונות כאלו הן בטוחות, מתוכננות היטב, מנוהלות היטב ומציעות שוויון הזדמנויות ושירותים לכל.

היוזמה חייבת להיות של העירייה. המדינה לא תעשה דבר לקדם את האינטרסים שלנו וללא התגייסות העיר להוביל מהלך כזה, זה לעולם לא יקרה. מהלך זה חייב להיות משותף לחברי מועצה, נציגי הרשות, נציגי ארגונים מהמגזר השלישי, שירותי הרווחה והחברה, התושבים, נציגי המגזר הפרטי והעסקי בעיר. המטרה המוצהרת של מהלך זה חייבת להיות שינוי אופיים של השכונות הדרומיות. לא עוד שכונות מוזנחות אלא מנוע הצמיחה הכלכלי של העיר.

היוזמה צריכה להיות מושתתת על יצירת שותפות מתמשכת עם התושבים, תוך כדי קידום ערך ההוגנות והצדק הסביבתי והחברתי כאחד. בכל תהליכי קבלת ההחלטות יושם דגש על מתן מענה לצורכיהן של כלל האוכלוסיות, תוך שימת לב מיוחדת לאוכלוסיות פגיעות (ילדים, קשישים, עולים, מהגרים) וזאת כדי לצמצם את הפערים החברתיים-כלכליים וסביבתיים.

השכונה צריכה לספק את השירותים קהילתיים הכוללים גני ילדים ומרכז קהילתי, בו נפגשים התושבים לפעילויות שונות וגיבוש החיים הקהילתיים. התפקיד של העירייה הוא לסקל מכשולים בירוקרטים ואף לעודד יזמים פרטים המבקשים לפתח עסקים קטנים בשכונות.

השיקום הפיזי חייב להיות ע"י הריסת המבנים הישנים, שבהם דירות קטנות וצפופות והקמת בניינים חדשים שישפרו את איכות המגורים. במקביל ובנוסף, חלק חשוב משינוי אופיים של השכונות הדרומיות הוא שעל השירותים השכונתיים כגון ניקיון הרחובות ותחזוקת מדרכות וכבישים להיות בעלי סטנדרטים גבוהים. חייבים לשנות את  רמת איכות השטחים הציבוריים וכמובן אימוץ תיאוריית 'החלונות השבורים' שפירושה, תיקון מיידי של כל מטרד, דבר הגורם בסופו של דבר לתושבים לשמר את סביבתם. יש לזכור שרחובות שאינם מתוחזקים גורמים לתושבים לחשוב שהקהילה איבדה עניין בהם – 'אם להם לא אכפת ממני, אז גם לי לא אכפת' והתוצאה היא התדרדרות חברתית

על העירייה לקדם מיזמים תרבותיים וחברתיים בשכונות, תוך ניצול מבנים ציבוריים והעמדתם לטובת מיזמי תרבות וספורט. פעילויות אלו יגרמו לכול תושבי העיר להגיע לשכונות הדרומיות, יעודדו עסקים קטנים באזורים אלו וישפרו את התדמית של השכונות.

לסיכום, הגיע הזמן שנפתח את השכונות הדרומיות ולא רק על ידי בניית בניינים. חייבים לפתח במקום עסקים קטנים, מפעלי תרבות וחינוך, ספורט ומרכזי בילוי. אני רוצה להגיע למצב בו כולנו נרצה לפתוח עסקים בדרום, כי הדרום חי, בועט, נושם. שנרצה לבלות שם כיוון ששם מעניין והכי חשוב, שנרצה לקנות שם בתים ודירות כי שם נמצא העתיד.

זה לא חלום. זה קרה וקורה במקומות אחרים בעולם. אין סיבה שזה לא יקרה גם באשקלון.