פיצוי לעובדת מאשקלון שסולקה מהמשרד ע"י המשטרה

 מנגד טענו הנתבעות שהעובדת התפטרה בעצמה. לדברי נציגיהן, היא פשוט לא הופיעה לעבודה במשך שבוע שלם, וזומנה לשיחה לאחר שלפתע התקשרה לקבל את סידור העבודה שלה. כשהתייצבה ודרשה מכתב פיטורים נאמר לה במפורש שעליה לבוא במועד אחר. תגובתה הייתה חסרת פרופורציות: היא התרגזה והחלה להשתולל, עד ששוטרים הוזמנו למקום ופינו אותה.

 התובעת הסבירה לשופטת יעל אנגלברג שהם שנאלצה להיעדר מהעבודה בעקבות מצבה הבריאותי של אמה. לטענתה, בשיחה עם מנהלת החברה הובטח לה כי תקבל את מכתב הפיטורים לאחר שיחת "סגירת עניינים" עם אחראי הרכש, אולם בפועל, באותה שיחה היא התבקשה להתפטר או לחזור ל"מרפאת השן", שבה עבדה בעבר.

  לא כך מפטרים

 השופטת אנגלברג שהם דחתה את טענת העובדת שלפיה פוטרה בעת שהודיעה על היעדרות. העובדה שהתקשרה יום למחרת כדי לברר על המשמרות מעידה על כך שגם היא לא השתכנעה שפוטרה באותה שיחה.

עם זאת, השופטת האמינה לגרסתה לגבי המשך ההתנהלות מול החברה וקבעה כי היא אכן זומנה לשיחה עם אחראי הרכש ושם פוטרה. סילוקה ממקום העבודה על ידי המשטרה, הדגישה, מצביע על כוונתה הברורה של החברה להביא לסיום יחסי העבודה.

 השופטת קבעה כי לא כך מסיימים יחסי עבודה. לפני שמפטרים עובדת חייבים לערוך לה שימוע כדין, לאפשר לה להסביר את עצמה ולהקשיב לטענותיה בנפש חפצה. לא כך היה במקרה הזה.

 לפיכך, השופטת חייבה את שתי הנתבעות – שהעסיקו את התובעת במשותף – לשלם לה פיצויי פיטורים, פיצוי על אי-עריכת שימוע וכן שכר על שעות נוספות שלא קיבלה. בסך הכול חויבו הנתבעות ב-37,505 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.