חזון איש: לחינוך אין תחנה סופית - מאמר על תקצוב מערכת החינוך



בדיוק לפני שנה פרסם, אבי קמינסקי, את חזונו על מערכת החינוך בשנים האחרונות ניתן לזהות התקדמות ניכרת

בדיוק לפני שנה פרסם, אבי קמינסקי, את חזונו על מערכת החינוך בשנים האחרונות ניתן לזהות התקדמות ניכרת בהתייחסות  ממשלת ישראל לחינוך.  בין ההישגים הבולטים  ניתן לִמנות את הטמעת הרפורמות החינוכיות: "עוז לתמורה", "אופק חדש", חינוך חינם מגיל שלוש, "ניהול עצמי" במוסדות חינוך, עידוד החינוך המדעי- טכנולוגי והבניית מערך תכנון פדגוגי, על כל ההיבטים הכרוכים כך.                                                                                                    

יש להניח כי התוצרים והתפוקות לא יאחרו לבוא. ניצניהם כבר ניכרים בשני מדדי החינוך הבינלאומיים כפי שבאו לידי ביטוי במבחני  TIMSS (בוחן את רמת השליטה של תלמידי כיתות ח' בתחומי המתמטיקה והמדעים. "אשקלונט") ו- PIRLS ( בודק אוריינות קריאה בקרב מדגם של תלמידי כיתות ד'. "אשקלונט")שנערכו על ידי הארגון הבינלאומי להערכת הישגים בחינוך:   ternationalAssociation for the Evaluation of Educational  Achievemt). עם זאת, תקצוב מערכות החינוך נותר בעינו. הוא אינו מהווה נגזרת של תכניות הליבה השוטפות. זאת ועוד, גם שירותי החינוך המתבקשים, אינם מבטאים עוד את התמורות שחלו בשנים האחרונות בחברה ואת צורכי החינוך העדכניים. מסמך זה מהווה קול קורא לשני נושאים שחד המה: 1. תקצוב נושאים שכיום אינם מתוקצבים, על אף הצורך המחייב וההכרח. 2. שינוי שיטת תקצוב החינוך הקיימת בישראל, בגישה וביישום. זאת באמצעות "סל תלמיד אישי", קרי: סל חינוך אישי שיוקצה לכל תלמיד ותלמידה בישראל ויכלול את כל התקציבים הנדרשים לצורך מימוש הזכות לחינוך. אני מאמין כי תקצוב ריאלי המבוסס על תבחינים גלויים ושקופים, עשוי להבטיח חינוך איכותי ושוויוני, למנוע פערים ולהבטיח מיצוי הפוטנציאל של כלל תלמידי ישראל. בתחילת המסמך אציג את הנחות היסוד בבסיס התפישה החינוכית ואסקור את ההיבט החוקי של קיום מוסדות חינוך ושל מתן שירותי חינוך לתלמידים. זאת, בצד ההיבט המעשי. בהמשך יוצגו נושאים הכרחיים שיש להוסיפם לתקצוב מערכת החינוך. לאחר מכן, אעסוק בשינוי שיטת התקצוב תקצוב החינוך על ידי המדינה:
 תמונת המצב כיום ומִתווה מנחה ל"סל תלמיד אישי". זאת העת לגבש לאלתר צוותי חשיבה ויישום שתוצריהם יהיו: המלצות מחייבות לקבלת ההחלטה וצעדים ליישום, תחומים בזמן."איגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות" נכון לתרום חלק מכריע בצוותים אלה. מטרות: 1. הוספת נושאים הכרחיים לתקצוב מערכת החינוך א. להעלות לסדר היום הציבורי את הצורך לתקצב נושאים קריטיים לתפקוד מיטבי של מערכת החינוך בישראל . ב. לגבש קווים מנחים לסל הצרכים הנחוץ להפעלת מערכת חינוך איכותית. 2. שינוי שיטת התקצוב א. להעלות לסדר היום הציבורי את הצורך הדחוף בשינוי שיטת התקצוב של מערכות החינוך הממלכתיות. ב. לחייב את המדינה לגבש "סל תלמיד אישי" המבטא את העלות הריאלית של תלמיד במערכת החינוך בישראל על כל מרכיביה (החל בחינוך המכונה "פורמאלי" וכלה בחינוך המכונה "בלתי פורמלי"). ג. לחייב את המדינה לתקצב את החינוך על פי "סל תלמיד אישי". ד. להציע מתווה מנחה ל"סל תלמיד אישי".
הנחות יסוד: • אחריות המדינה לחינוך איכותי לכל תלמידה- במסגרת החינוך הציבורי הניתן מטעם המדינה. • עדיפות החינוך ציבורי  מערכת החינוך הציבורית תוכר בחוק כמערכת  חינוך מועדפת.  מערכת החינוך הציבורי תהפוך למערכת החינוכית האיכותית בישראל. • תכנית ליבה- "תכנית שתכלול את התכנים החשובים ביותר אותם יש ללמד ושאותם צריך כל תלמיד במערכת החינוך לרכוש . [...] בנוסף על דרישות החובה הקיימות בתוכנית הליבה בתחום הדעת היא כוללת גם מיומנויות למידה וערכים חברתיים הנדרשים להתפתחותם ולצמיחתם של אזרחים יצרניים שיהיו סוגלים לתפקד בצורה נאותה הן במישור ההכרתי (קוגניטיבי) והן במישור הריגושי (אפקטיבי)." • שקיפות מלאה- כמתחייב מחוק חופש המידע ה'תשנ"ח (1988). • שוויון- מערכת החינוך הישראלית חייבת לאפשר נקודות זינוק שוות לחיים לכל תלמיד ותלמידה, בסיום תקופת לימודיהם. כדי להגשים מטרה זאת, על המדינה לתקצב את החינוך באופן דיפרנציאלי. • מצוינות- מיצוי הפוטנציאל של כל תלמיד ותלמידה (על הרצף: "חינוך מיוחד"- מחוננים. קיום מוסדות החינוך: ההיבט החוקי החוק המרכזי עליו מושתת החינוך הפורמאלי בישראל, הוא חוק לימוד חובה- התש"ט (1949). הוראת סעיף 7 ב' לחוק לימוד חובה קובעת כי קיום מוסדות החינוך הרשמיים מוטל על המדינה ועל רשות החינוך במשותף כלהלן: "קיום מוסדות חינוך רשמיים למתן חינוך-חובה חינם לפי חוק זה לילדים ולנערים הגרים בתחום שיפוטה של רשות חינוך מקומית מסוימת, יהא מוטל על המדינה ועל אותה רשות חינוך מקומית במשותף". בעוד שחוק לימוד חובה קובע אחריות משותפת למדינה ולרשויות המקומיות, אין הוא מפרט מהם התנאים לשותפות זאת.  ניתוח המערכת החוקית והפרקטיקה שהתגבשה לאורך השנים, מצביעים על קו תִחום בין  תפקידי  השלטון המרכזי  לבין הרשויות  המקומיות. עיקרו בהבחנה דיכוטומית הקובעת כי בעוד שחוק לימוד חובה מטיל את האחריות למתן חינוך חובה על המדינה, נטל קיומם של מוסדות החינוך הרשמים, הִנו באחריות משותפת של המדינה והרשויות המקומיות. מתן שירותי חינוך לתלמידים- ההיבט המעשי התושבים פונים לרשות המקומיות בכל דבר ועניין, בעיקר בנושאי חינוך. מהרשות המקומית הם תובעים, לאלתר, פתרון לבעיות. מגמה זאת מאופיינת בעיקר מאז נחקק חוק הרשויות המקומיות תשל"ה (1975) שקבע כי ראש רשות מקומית ייבחר בבחירה ישירה. החוק יצר מחויבות עמוקה של ראש הרשות לנושאי חינוך הנוגעים באופן ישיר ועקיף לכל התושבים. זאת כיוון שהחינוך מהווה מדד מוביל בבחינת שביעות הרצון התושבים מתפקוד המערכת עליה מופקד ראש הרשות. כיום, חלק לא מבוטל של הרשויות המקומיות מעורב בעשייה החינוכית בכל היבטיה (נושאי תוכן, מערך מסייע, היבטים פיסיים). ללא תמיכת הרשויות המקומיות, המערכת החינוכית בחלק לא מבוטל מהן, הייתה נראית שונה בתכלית! עם זאת, קיים שוני בין הרשויות הנובע, בין השאר, מתפישת העולם של ראש הרשות, מאיכות הצוות המקצועי העומד לרשותו, מסדרי עדיפויות של מקבלי ההחלטות, ממשאבי היישוב ומיכולתו הכלכלית, מההרכב הדמוגרפי של תושביו וממיקומו הגיאוגרפי. בשיטת התקצוב הנוכחית, עלול השוני ביכולות הרשויות להעצים את הפערים בין ישובים ובין אוכלוסיות ולמנוע את מיצוי הפוטנציאל של התלמידים, אזרחי עתיד. אני מאמין כי כבר בשנים הראשונות להפעלתו, יהווה "סל תלמיד אישי" בסיס לצמצום הפערים בחברה הישראלית. בהמשך, "סל תלמיד אישי" ישמש מסד מוצק למניעת פערים בחינוך, על כל ההשלכות הנובעות מכך. הוספת נושאים הכרחיים לתקצוב מערכת החינוך רקע: 1. שש הנחות היסוד העומדות בבסיס מסמך זה כפי שפורטו לעיל , מבטאות בראש ובראשונה את זכותו הבסיסית של תלמידי ישראל  לחינוך איכותי ומיטבי ואת אחריות המדינה למימוש זכות זו באמצעות החינוך הציבורי. 2. תקצוב הולם הוא הדרך בה קובעי ההחלטות מבטאים את סדרי העדיפות של המדינה. זוהי הצהרה מחייבת כיצד בכוונתם לממש את אחריותה של המדינה לחינוך מיטב ואיכותי. 3. התקצוב חייב לכלול בתוכו את כל התקציבים הנדרשים למימוש הזכות לחינוך ולהביא בחשבון את מכלול האתגרים עִמם מתמודדת מערכת החינוך (כמו למשל: אחוז התלמידים המאובחנים, אחוז הגירושים ואחוז המשפחות החד- הוריות הגדולים והגדֵלים; האלימות הגואה; השימוש בסמים ובאלכוהול). 4. הקצאת תקנים לבעלי תפקידים במוסדות החינוך חייבת להלום את תכנית הליבה שקבע משרד החינוך ולהביא לידי ביטוי את המערך המסייע, המתחייב ממנה. דוגמאות לנושאים שאינם מתוקצבים היום 1. תקצוב אמִתי של השירות הפסיכולוגי החינוכי מגיל 3. 2. תקצוב אמִתי של היועצות החינוכיות מגיל 3. 3. תקצוב סייעות טיפוליות. 4. תקצוב עו"ס לבתי הספר (יש להתחיל בחט"ב ובחט"ע). 5. שירותי אִבחון וטיפול מהגיל הרך (מניעה וגילוי מוקדם יחסכו משאבים, עוגמת נפש מיותרת ויתרמו למיצוי הפוטנציאל). 6. הקצאת ספרניות לכל מוסדות החינוך, גם לבתי הספר היסודיים. 7. תקצוב מנהל חשבונות בכל בית ספר (מעבֵר לתקן מזכירה). בכך יתאפשר ניהול מקצועי ואחראי של בתי ספר ב"ניהול עצמי", כמתחייב מתקנות לימוד חובה (ייעוד כספי תשלומים), תשס"ה-2004. 8. החזרת אחיות/ חובשים למוסדות החינוך. 9. חינוך מבוקר עד ערב- הלכה למעשה: א. הקצאת שעות חינוך בהלימה לתכנים המחייבים ובהתאם לתכניות הייעוץ החינוכי והחינוך החברתי. ב. תוספת תכניות לחינוך לערכים כתחום דעת מחייב בתוכנית הליבה (למשל: הכרה ואהבת הארץ; טיפוח מעורבות, מנהיגות, התנדבות בני נוער) והקצאת שעות ייעודיות לכך. ג. הוספת פעילות ותקנים לַחינוך הקרוי "המשלים", כהמשך ליום הלימודים (למשל: תנועות הנוער, קונסרבטוריונים, ספורט, קבוצות מנהיגות). שינוי שיטת התקצוב עקרונות: 1. יש לחייב את המדינה לגבש "סל תלמיד אישי" המבטא את העלות הריאלית של תלמיד במערכת החינוך בישראל על כל מרכיביה (החל בחינוך המכונה "פורמאלי" וכלה בחינוך המכונה "בלתי פורמלי"). 2. יש לחייב את המדינה לתקצב את החינוך על פי "סל תלמיד אישי". תקצוב החינוך על ידי המדינה - תמונת המצב כיום: 1. חזון "חינוך חינם" רחוק מִמוש. 2. שיטות התקצוב של משרד החינוך לא השתנו באופן מהותי מזה שנים רבות. 3. שיטות התקצוב הנהוגות אינן כוללות את כל התקציבים המועברים באמצעות "סלי התקצוב". 4. התקצוב הִנו "פר מוסד" ולא "פר תלמיד". 5. התקצוב אינו כולל בתוכו את כל התקציבים הנדרשים למימוש הזכות לחינוך. תקצוב החינוך על ידי המדינה - מתווה מנחה ל"סל תלמיד אישי" 1. חזון "חינוך חינם" ראוי לו שיתממש ככתוב בחוק (גם אם לא יבוצע לאלתר, יש לקבוע מועד ליישום ואבני דרך למעקב). 2. שיטות התקצוב הנהוגות חייבות לכלול את כל התקציבים המועברים באמצעות "סלי התקצוב". 3. התקצוב המלא של הצרכים, יועבר לרשויות ללא קיזוז המותנה במצבה הסוציו- אקונומי של הרשות. 4. אופן חלוקת התקציבים חייב להיות שקוף. 5. התקצוב חייב להיות "פר תלמיד". 6. התקצוב חייב לכלול בתוכו את כל התקציבים הנדרשים למימוש הזכות  לחינוך ולהביא בחשבון את מכלול האתגרים עִמם מתמודדת מערכת החינוך ובכלל זה: אחוז התלמידים המאובחנים, אחוז הגירושים ואחוז המשפחות החד- הוריות הגדולים והגדֵלים; האלימות הגואה; השימוש בסמים ובאלכוהול. 7. הקצאת התקנים במוסדות החינוך תהיה פועל יוצא של תכנית הליבה שקבע משרד החינוך, לרבות למערך המסייע. סיכום: בשנים האחרונות ניכרת ההתקדמות בהתייחסות ממשלת ישראל לחינוך. בניצני התוצרים כבר ניתן להתברך, אך עדיין מורגש הצורך בתקצוב ריאלי של מערכות החינוך, כנגזרת מתכניות הליבה השוטפות ומשירותי החינוך המתבקשים. כיום, חלק לא מבוטל של הרשויות המקומיות מעורב בעשייה החינוכית בכל היבטיה (נושאי תוכן, מערך מסייע, היבטים פיסיים). ללא תמיכת הרשויות המקומיות, המערכת החינוכית בחלק לא מבוטל מהן, הייתה מין הסתם נראית שונה. אך אליה וקוץ בה: בשיטת התקצוב הנוכחית, עלול השוני ביכולות הרשויות להעצים את הפערים בין ישובים ובין אוכלוסיות ולמנוע את מיצוי הפוטנציאל של התלמידים, אזרחי עתיד. הגיעה העת לעדכן את שיטת התקצוב הנהוגה כיום באמצעות "סל תלמיד אישי", קרי: סל חינוך אישי שיוקצה לכל תלמיד ותלמידה בישראל ויכלול את כל התקציבים הנדרשים לצורך מימוש הזכות לחינוך. במקביל יש לתקצב נושאים שכיום אינם מתוקצבים, על אף הצורך המחייב וההכרח. זאת כיוון שתקצוב ריאלי המבוסס על תבחינים גלויים ושקופים, עשוי להבטיח חינוך איכותי ושוויוני, למנוע פערים ולהבטיח מיצוי הפוטנציאל של כלל תלמידי ישראל. מסמך זה, מהווה "קול קורא" למקבלי ההחלטות בישראל לגבש לאלתר צוותי חשיבה ויישום, תחומים בזמן. אנו, ב"איגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות", נכונים לתרום חלק מכריע בתהליך.

            אבי קמינסקי יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות

 

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה