הרמת סינוס פתוחה מול סגורה – איך מחליטים ומה היתרונות של כל שיטה?

הצורך בהרמת סינוס נובע מגורמים שונים: מחלת חניכיים שגרמה לנסיגת עצם, חבלות בפה, עקירות מרובות לאורך השנים, או מבנה אנטומי מולד של לסת דקה. הטיפול נחשב לפולשני יחסית ודורש מיומנות גבוהה, ולכן מומלץ לבצעו רק אצל מומחה לשיקום הפה או לכירורגיית פה ולסת.

הרמת סינוס סגורה – פתרון למקרים פשוטים יותר

הרמת סינוס סגורה נחשבת להליך עדין ופחות פולשני, המיועד למטופלים עם חוסר עצם קטן יחסית – בדרך כלל עד 4–5 מ"מ. במהלך הטיפול יוצר הרופא פתח קטן בעצם הלסת, דרכו הוא מחדיר בזהירות תוספת עצם ודוחף בעדינות את רצפת הסינוס כלפי מעלה. אחד היתרונות הגדולים של השיטה הוא האפשרות להשתיל את השתל הדנטלי באותו מועד, כך שהמטופל חוסך זמן, כאב וביקורים נוספים במרפאה.
תקופת ההחלמה קצרה יחסית, ותופעות הלוואי לרוב קלות – נפיחות מקומית או רגישות שחולפות תוך ימים ספורים. עם זאת, השיטה אינה מתאימה במצבים של חוסר עצם נרחב, מאחר שאין די יציבות לשתלים ארוכים או למספר שתלים.

הרמת סינוס פתוחה – מתי בוחרים בשיטה המורכבת?

כאשר קיים מחסור משמעותי בעצם, לרוב מעל 5–6 מ"מ, נדרשת הרמת סינוס פתוחה . זהו הליך פולשני יותר, שבו פותחים חלון בצידה החיצוני של הלסת העליונה, דרכו חושפים את קרום הסינוס ומחדירים כמות גדולה יותר של תוספת עצם. במקרים רבים נדרשת תקופת המתנה של כחצי שנה עד שהעצם החדשה מתאחה ויוצרת בסיס יציב להשתלה.

היתרון המרכזי של השיטה הוא האפשרות לשקם גם מצבים מורכבים ביותר, שבהם ללא ההתערבות לא ניתן כלל לבצע השתלת שיניים. החיסרון הוא כמובן זמן ההחלמה הארוך יותר, הסיכון לסיבוכים כגון זיהומים או קרע בקרום הסינוס, והצורך בניסיון רב מצד הרופא.

איך מחליטים איזו שיטה מתאימה?

הבחירה בין הרמת סינוס פתוחה לסגורה מתבצעת לאחר צילום CT תלת־ממדי, שמאפשר לרופא להעריך במדויק את גובה העצם הקיים ואת מצב הסינוסים. אם העצם הקיימת מספיקה לתמיכה בשתל קצר, יעדיפו בדרך כלל לבצע הרמת סינוס סגורה. אם החוסר גדול יותר, לא תהיה ברירה אלא לבחור בשיטה הפתוחה.

מעבר לכמות העצם, נלקחים בחשבון גם מצבו הבריאותי הכללי של המטופל, היסטוריה של מחלות סינוסים כרוניות, גיל, עישון ומחלות רקע כמו סוכרת. כל אלו יכולים להשפיע על הצלחת ההליך ועל מהירות ההחלמה.

סיכונים ותופעות לוואי – מה חשוב לדעת?

שתי השיטות נחשבות בטוחות, אך כמו בכל ניתוח קיימים סיכונים. לאחר הרמת סינוס עלולות להופיע נפיחות, כאבים קלים ודימום מקומי. במקרים נדירים יותר ייתכנו זיהומים או קרע בקרום הסינוס. כדי להפחית את הסיכון, מקפידים המומחים להשתמש בחומרים איכותיים ובטכניקות כירורגיות עדינות.
הנחיות ההתנהגות לאחר ההליך כוללות הימנעות מצחצוח באזור במשך 24 שעות, תזונה רכה, הימנעות מאלכוהול ועישון למשך שבוע, הימנעות מקינוח האף או טיסה במשך חודש, ונטילת תרופות אנטיביוטיות ומשככי כאבים לפי הצורך. שמירה על הוראות אלו משפרת משמעותית את סיכויי ההחלמה ומונעת סיבוכים.

חידושים טכנולוגיים בהרמות סינוס

הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת כיום לבצע את ההליך בצורה מדויקת ובטוחה יותר מאי־פעם. שימוש בהדמיה תלת־ממדית, במכשירי לייזר ובמערכות מונחות מחשב מפחית את משך הניתוח, מקטין את רמת הפולשנות ומייעל את תהליך הריפוי. בנוסף, פותחו חומרים חדשים להשתלת עצם, חלקם סינתטיים וחלקם ביולוגיים, שנקלטים בצורה טובה יותר ומעודדים התחדשות עצם מהירה.

מה עדיף – פתוחה או סגורה?

אין תשובה חד־משמעית לשאלה הזו, משום שהבחירה תלויה במצב האישי של כל מטופל. הרמת סינוס סגורה עדיפה כאשר ניתן להסתפק בה, בשל הפולשנות המינימלית וזמן ההחלמה הקצר. לעומת זאת, הרמת סינוס פתוחה היא הפתרון היחיד במקרים מורכבים של חוסר עצם נרחב. בסופו של דבר, ההחלטה מתקבלת בשיתוף פעולה בין הרופא למטופל, לאחר הסבר מלא על היתרונות, הסיכונים וזמני ההחלמה הצפויים.

תחזוקה ומעקב אחרי הניתוח

לאחר ההחלמה הראשונית, חשוב להמשיך במעקב אצל הרופא המטפל. ביקורות תקופתיות וצילומי הדמיה מבטיחים שהעצם החדשה מתפתחת בצורה תקינה ושהשתלים נקלטים היטב. בנוסף, שמירה על היגיינת פה קפדנית – כולל צחצוח עדין, שימוש במי פה אנטי־בקטריאליים והגעה סדירה לשיננית – חיונית לשמירה על הצלחת הטיפול בטווח הארוך.