אבל רפואת שיניים של ימינו מלמדת שוב ושוב שצילום הוא רק נקודת מבט אחת, והוא מציג בעיקר את הכמות: כמה עצם יש, כמה גובה, כמה רוחב. מה שהצילום פחות מספר לנו הוא איך העצם הזאת מתנהגת בפועל כשמכניסים אליה גוף זר, איך היא תגיב לעומס ואיך תגלם את התהליך שנקרא שילוב העצם עם השתל.
ההחלטה אם לבצע שתל מיידי שמוצב ישר אחרי עקירת השן, מתבססת על שורה ארוכה של שיקולים. לפעמים דווקא הזהירות הזאת היא סימן לרופא שחושב קדימה ולא לרופא שמהסס.
כדי להבין למה, כדאי להסתכל על מה שקורה מתחת לפני השטח, ועל כל הגורמים שיושבים סביב כמות העצם ומשפיעים על התוצאה לאורך שנים.
כמות היא לא איכות
אפשר לדמות את זה לקירות של בית: כמות הבטון חשובה, אבל אם הוא רופף או סדוק, הקיר העבה לא יעזור לשום דבר. גם בעצם הלסת יש הבדלים גדולים, יש עצם צפופה וקשה, ויש עצם ספוגית ורכה יותר, במיוחד באזור הלסת העליונה האחורית.
עצם כזאת אולי נראית מספקת בצילום, אבל היא מחזיקה את השתל פחות טוב, והמעבר בין עצם קשיחה לעצם רכה משפיע ישירות על היכולת להשיג אחיזה יציבה ברגע שמכניסים את השתל.
לכן רופאים לא מסתפקים בהערכה פיזית בלבד, ולפעמים מבקשים צילום תלת ממדי שמאפשר לראות לא רק כמה עצם יש, הם גם רוצים לראות איך היא בנויה.
יציבות ראשונית: הרגע שבו הכול מוכרע
כשמדובר בשתל מיידי, הנושא המרכזי הוא היציבות הראשונית, השתל צריך להיכנס לעצם ולהיאחז בה כבר ביום ההכנסה, כי בשבועות הראשונים הוא לא מחובר באמת, והעצם רק מתחילה להתחבר אליו. אם השתל זז, אפילו במעט, התהליך הזה עלול להיכשל.
לאחר עקירת שן נשאר חלל בצורה שלא תמיד נוחה להכנסת השתל, ולפעמים הוא פשוט לא מקבל מספיק אחיזה בדפנות.
אז גם אם יש בצילום עצם בכמות מספקת, אבל אי אפשר להשיג יציבות מוצקה, הרופא יעדיף לחכות ולתת לעצם להחלים ולהתבסס, ולא להמר על התוצאה.
החניכיים כבסיס שמלווה את השתל
שתל מוצלח הוא לא רק עניין של עצם, החניכיים עוטפות אותו ומגנות עליו, והמצב שלהן משפיע בטווח הרחוק וחניכיים בריאות, עבות ויציבות, תומכות בתוצאה אסתטית ובריאה.
חניכיים דלקתיות או דקות, לעומת זאת, עלולות להיסוג, לחשוף חלק מהשתל ולהוביל לבעיות, מהסיבה הזו לפני החלטה על שתל מיידי בודקים את מה שנראה בצילום, אבל גם את הרקמה הרכה. לא פעם הטיפול הנכון הוא קודם כל לטפל בדלקת קיימת ולייצב את החניכיים, ורק אחר כך להמשיך.
זיהום מקומי כאורח לא רצוי
אחד הגורמים שהכי מטרידים רופאים הוא זיהום באזור, שכן שן שנעקרת בגלל דלקת, מורסה או זיהום כרוני משאירה אחריה סביבה שעדיין מכילה חיידקים ורקמה דלקתית.
הכנסת שתל לתוך אזור כזה, גם אם העצם נראית מצוינת, מעמידה בסיכון את כל התהליך וזיהום עלול לפגוע בשילוב השתל בעצם ולגרום לכישלון.
בהרבה מקרים, במצב כזה מעדיפים לנקות היטב, לתת לאזור להחלים כמה שבועות או חודשים ורק אז להציב את השתל בסביבה נקייה ובריאה.
מיקום השתל והחשיבות של תכנון מדויק
גם המיקום עצמו משחק תפקיד, שתל שמוצב בקדמת הפה, באזור שנראה בחיוך, דורש דיוק אסתטי גבוה במיוחד, כי סטייה קטנה בזווית או בעומק עלולה להשפיע על המראה לכל החיים.
לעומת זאת באזור האחורי העומס על השתל כבד יותר וצריך להבטיח שהוא יעמוד בו, כמו כן, יש קרבה לעצבים, לסינוסים ולשיניים סמוכות שחייבים לשמור עליהן.
לכן תכנון מוקדם שכולל סריקה תלת ממדית ולפעמים מדריך כירורגי מותאם הוא ממש לא מותרות, מדובר בתנאי לתוצאה טובה.
למידע נוסף על השתלות דנטליות אפשר להתייעץ עם רופא מומחה שיסביר את האפשרויות המתאימות לכל מקרה לגופו.
בסופו של דבר, ההמלצה להמתין היא לא דחייה, זו השקעה, שתל נועד להישאר שנים ארוכות, לכן עדיף לבנות לו תנאים נכונים ולא למהר.
רופא שאומר "בוא נחכה" כנראה רואה את התמונה כולה: איכות העצם, היציבות, החניכיים, הזיהום והמיקום, כשכל החלקים הללו מסתדרים, התוצאה מגיעה, והיא יציבה, אסתטית ובריאה.
