מדבקות לסקייטבורד

גרפיטי היא פעילות וסוג של אמנות שעד היום קיים ויכוח לגביה: האם מדובר באמנות או בוונדליזם? מצד אחד מוזיאונים רוכשים יצירות גרפיטי משנות השבעים, בערך באותה התקופה בה מדבקות לסקייטבורד שסגנונן הושפע מאד מהגרפיטי הפכו נפוצות. ישנם אמנים מכובדים שהחלו את דרכן כאמני גרפיטי, ז'אן-מישל בסקיט, לדוגמה החל את דרכו האמנותית בציור על מרצפות בשנות השבעים. בשנות השמונים כבר נחשב לאמן מכובד ומהוגן שיצירותיו נמכרו תמורת 100,000 לירות סטרלינג ויותר. חבר מועצת העיר של ניו יורק, פיטר ואלון, סיכם את דעתו על הנושא: חופש הביטוי של אמני הגרפיטי נגמר ברגע שהרכוש שלי מתחיל. דעה זו באה לבטא את שני צדדי המטבע – כאשר גרפיטי מצויר באישור הוא יכול להיות אמנות, כאשר הוא נעשה ללא אישור על רכוש פרטי של אדם אחר – מדובר בהשחתה.

מה זה בכלל גרפיטי? גרפיטי הוא ציור או כיתוב על קירות. הוא נעשה לרב באמצעות ספריי צבע, לפעמים גלגלות צבע - והוא לרב כולל זיהוי של יוצר הגרפיטי ולעתים גם מסרים חברתיים או הומוריסטיים. "גרפיטי" קיים, במובן מסוים, מאז ימיו של האדם הקדמון – שצייר כמובן על קירות המערה אולם ציור על הקירות הדומה יותר במאפייניו לסגנון המודרני ניתן למצוא ברומא ויוון העתיקה שם ציור הקיר כללו זיהוי שם ושירי מחאה. ימי הזוהר המודרניים של הגרפיטי החלו בשנת 1967בפילדלפיה, על ידי תלמיד תיכון שענה לכינוי "קורנברד". קורנברד החל לכתוב את שמו על קירות העיר במטרה לכבוש את ליבה של נערה. החיבור בין נעורים וגרפיטי אינו מקרי. מרבית אמני הגרפיטי החלו את דרכם כנערות ונערים צעירים, מתוך רצון להשיג תשומת לב, להביע מחאה או במקרים מסוימים – על מנת לסמן טריטוריה כחלק משיוכם לכנופיית רחוב.

התפתחות הגרפיטי – מציורי קיר לפוסטרים ומדבקות ולבסוף למוזיאונים

הגרפיטי שהפציע ב-1967 הפך למכה מדינית של ממש בשנות השבעים. היו שנים בהם לא היה ניתן להסתכל דרך חלונות הרכבת התחתית בניו יורק כיוון שזו הייתה מכוסה כליל בגרפיטי. בשנות השמונים הוכרזה מלחמה כוללת על אמני הרחוב הללו במטרה "לנקות את העיר". במקביל למגמה זו, מוזיאונים החלו לרכוש יצירות מורכבות של גרפיטי לשימור והצגה.

גרפיטי ייצג תמיד אלמנט של מרדנות – מחאה חברתית או אחרת, לצד רצון להבעה עצמית. יצירות הגרפיטי הנחשבות ביותר "גן עדן" ו"יצירת מופת" קיבלו קרדיט רב מאמני גרפיטי אחרים לא רק בזכות תוכנן אלא גם בזכות מידת הסיכון שאמן הגרפיטי הסתכן בו על מנת לציירם. "גן עדן" היא יצירת גרפיטי במקום אליו קשה להגיע – למשל מקום גבוה במיוחד, "יצירת אמנות" היא ציור יד חופשית מורכב הכולל מספר צבעים רב ולרב גדול – המצויר על קיר שהוא יחסית מרכזי ולכן קשה להתחמק בו משוטרים.

לצד יצירות האמנות, תרבות המחאה הסתפקה בטכניקות ציור זריזות שעזרו לאמני הגרפיטי להעביר את המסר אותו רצו להעביר במינימום סיכון. שתי טכניקות בולטות היו הכנה של הציור מראש, בבית, והדבקתו במקום בציבורי בלבד או שימוש בסטנסיל – יצירת שבלונה מנייר חתוך שכלל את הציור המבוקש ואז התזה אחידה על שטח כל הדף במקום המיועד לקבלת ציור מורכב בזמן מאד קצר. שתי הטכניקות הללו אפשרו להעתיק את יצירות הגרפיטי מקירות הבתים למדיומים אחרים – מדבקות, גלויות, או קנבס במוזיאון.

גרפיטי יוצא מגבולות הקירות ועובר לסקייטבורדים

כמו הגרפיטי, גם משתמשי הסקייטבורדים והגלשנים הם ברובם צעירים. השימוש בסקייטבורד או גלשן מציין השתייכות לקבוצת המגניבים – מוחים – מודעים כך שסגנון הגרפיטי התאים במיוחד גם עבורם. מדבקות לסקייטבורד ומדבקות לגלשנים הושפעו מאד מסגנון הגרפיטי וניסו לדמותו. מדבקות רבות כללו מספר מועט של צבעים ולעתים סגנון של סטנסיל – אותה שבלונה מפורסת שמשמשת אמני גרפיטי רבים. דוגמה טובה לכך היא אחת המדבקות לסקייטבורד מהראשונות והמפורסמות שבהן: נשר אמריקני המחזיק כיתוב ובו כתוב: אנטי גיבור. הציור כולו נראה כאלו רוסס מתוך שבלונה תוך שימוש בשני צבעים בלבד: שחור וצהוב. סגנון נפוץ אחר שהשפיע מאד על מדבקות לסקייט היה סגנון הקומיקס. דוגמה ידועה למדבקה לסקייטבורד בסגנון הזה היא ציור בסגנון קומיקס בו נראית דמות מאחורי סורגים ולידה הכיתוב: Geoff Rowley, Guilty as Charged. למעשה, אותו גיאוף ראולי היה מחליק סקייטבורד אנגלי ידוע והבעלים של מפעל לייצור סקייטבורדים בשם פליפ. שהוא מספר על ימיו הראשונים כמחליק בליברפול הוא אומר שאפר היה להשיג סקייטבורדים רק בחנות תקליטים אחת בעיר. היא החזיקה שני סקייטבורד: אחד עם לוגו של גולגולת וכיתוב: Dead guys והשני דגם של Toxic Team. מדבקות לסקייט משלבות ומביעות את הצד האמנותי ולעתים המרדני של ספורט הנעורים הזה.

מדבקות לקורקינט

הקורקינט הוא בן דודו של הסקייטבורד. למעשה, בשנות הארבעים והחמישים הסקייטבורד כלל מוט לידיים או הגרסה המקובלת יותר – קרש ביתי שחובר אליו ארגז חלב של פעם – כפי שניתן גם לראות בסצנת הסקייטבורד המפורסמת מ"בחזרה לעתיד" – בה מרטי מקפליי שואל סקייטבורד מילד בשנות החמישים, תולש את הארגז ונשאר עם גרסה שהיא מוכרת יותר לכולנו. הקורקינטים של היום נתנו קפיצה ושינוי כיוון. מסקייטבורד עם מוט אחיזה הם הפכו לרכב עירוני נייד, לעתים קרובות ממונע. קורקינטים רבים הם ציבוריים, אבל אלו הפרטיים – אין סיבה שלא ייקחו חלק מתרבות הגלשנים והסקייטבורד. מדבקות לקורקינט יכולות לבצע את הקישור ולהציג אמירה המתאימה במיוחד לצעירים – זה לא רק קורקינט אלא גם מסר.

המאמר נכתב בשיתוף UniCow  האתר המוביל בישראל למדבקות מעוצבות.