הכר את האויב-המדוזות של חופי ישראל

 נחילי המדוזות בחופה הים תיכוני של ישראל מוכרים היטב לאזרחי המדינה  והיינו מצפים שנשכיל להבין היטב את היצורים הללו, ונוכל לתת לדייגים לגולשים ולמתרחצים תחזית מדוזות די מדויקת ואולי אפילו למצוא פתרונות לבעיה.

גוף המדוזה הוא דמוי מקפא ג'לטיני, רובו נוזלים ורק 5% ממנו הם חלבונים ורב סוכרים. הוא בנוי כסוכך דמוי פעמון שבחלקו התחתון איבר הדומה לענבל עטור בזרי זרועות ציד ובו חלל העיכול. בשולי הפעמון נמצאים חלקי חוש שיווי המשקל, ותנועת המדוזה נעשית דרך כיווץ שרירים טבעתיים המצויים בהיקף הסוכך. 

את ציבור המתרחצים מעניינים במיוחד התאים הצורבים - שרובם שוכנים על גבי זרועות הציד וצורבים באמצעות שלפוחית הארס שבבסיסם. רוב המדוזות צורבות. לחלקן ארס שפגיעתו באדם לא מורגשת, אבל יש מדוזות שהארס שלהן מסוכן ואף קטלני.

בים התיכון אין מדוזות שצריבתן מסכנת חיים.

אנו רוצים לדעת דברים בסיסיים אודות תפוצתן ודפוסי חייהן. כגון: מתי והיכן הן מופיעות? באיזה תנאים (למשל בים שקט, לאחר גשם, עם עליית טמפרטורת מי הים)? באילו מיני מדוזות מדובר? באיזו צפיפות הן מופיעות?

אשקלון נט עושה לכם קצת סדר לגבי חיות הג'לי המעיקות והעוקצות השוחות באיזורנו כל שנה מחדש.

חוטית נודדת

רמת כאב: בינוני , גודל: עד 80 ס"מ , צבע: לבן/כחלחל/חום בהיר

הנפוצה ביותר בחופי ישראל. שייכת למחלקת מדוזות הסוכך ומקורה באוקיינוס ההודי. סימן זיהוי בולט שלה הוא מעין חוטים רבים המשתלשלים מגופה באזור הזרועות. נוכחותה אובחנה ע"י פרופ' בלה גליל כפולשת לים התיכון דרך תעלת סואץ. מעבר של בעלי חיים לים התיכון דרך תעלת סואץ מכונה "הגירה לספסית", אשר החלה מאז כריית התעלה (1869) ונמשכת עד היום. בקיץ 1976 (כמאה שנה אחרי פתיחת התעלה), תועדה לראשונה נוכחותה של החוטית הנודדת בים התיכון ונצפו נחילים אדירים שלה מול חופי ישראל. מאז ואילך נמשכה ההתבססות של החוטית בחופי ישראל בפרט ובאגן הלבנט בכלל ועד היום הספיקו להגיע מדוזות ממין זה גם לחופי תורכיה ויוון.

מדוזה מצויה

רמת כאב: חלש , גודל: עד 70ס"מ , צבע: שקוף- סגלגל עם פס סגול/כחול חזק בקצה הפעמון

זו המדוזה המקומית, שהייתה הנפוצה ביותר בחופי ישראל עד להגעתה של החוטית הנודדת. בעבר הייתה נפוצה מאוד, אך בשנים האחרונות אינה מופיעה הרבה בחופי ישראל. הארס שלה חלש יותר מזו של החוטית הנודדת ובדרך כלל גודלה קטן יותר. תפוצתה כוללת את האוקיאנוס האטלנטי, מזרח ומערב הים התיכון, הים השחור וים סוף.

קסיופיאה

רמת כאב:חלש  גודל: עד 30ס"מ צבע: שקוף+חום+ירקרק

מדוזה המכונה פעמים רבות בכינוי upside down, היות ומדוזה זו נמצאת על הקרקעית באוריינטציה הפוכה, כלומר הפעמון הוא שנמצא למטה והזרועות כלפי מעלה. לקסיופיאה יש אצות שיתופיות (סימביונטיות) בזרועות המוחזקות כלפי מעלה, לכיוון האור והיא זוהתה לראשונה בים התיכון בתחילת המאה ה-20, כמהגר מים סוף. באזור החוף הישראלי זוהתה המדוזה בסוף שנות ה-80. נדירה בחופי ישראל.

אורליה

רמת כאב:חלש , גודל:עד 40 ס"מ , צבע: שקוף למחצה, משתנה בין הצבעים לבן, כחלחל, ורוד.

תפוצתה של מדוזה זו היא כנראה הנרחבת ביותר מבין המדוזות המופיעות בישראל, יתכן וזו הסיבה שהיא גם המדוזה הנחקרת ביותר עד כה. טווח הטמפרטורות בהן היא יכולה לחיות הינו גדול יחסית, עובדה המאפשרת תפוצה נרחבת. נצפתה מספר פעמים בחופי ישראל וקיימת בתפוצה נרחבת יותר באזור ים סוף ובחופי אילת. סימן הזיהוי הייחודי שלה הוא צורה של מעין 4 פרסות הנשקפות מבעד לפעמון שלה כאשר מסתכלים עליה מלמעלה. פרסות אלה מכילות את הגונדות, שהן תאי הרבייה של המדוזות.

כוכבנית

רמת כאב: אין צבע: ורוד

נודדת ים כוכבנית: מין חדש למדע, שנצפה לראשונה בחופי ישראל בשנת 2010 וזוהה ע"י פרופ' בלה גליל ופרופ' ליסה גרשווין. שמה ניתן לה עקב ההשערה כי היא נדדה אלינו מן האוקיינוס ההודי וצורות הכוכבים המופיעות על גבי הפעמון שלה. היא אינה גדולה, צבעה וורוד והיא אינה צורבת.

מסרקנית

רמת כאב: אין  גודל: עד 7 ס"מ  צבע: משתנה בין שקוף/כחלחל/ ורדרד, עם 4 שורות ריסים זוהרים בשולי הפעמון

זוהי אינה מדוזת סוכך. המבנה שלה אליפטי ואינו מתחלק לפעמון וזרועות. על גופה ארבע שורות ריסים זוהרים. זהו בעל חיים בעל עמידות סביבתית גבוהה והיא יכולה לחיות בטווח טמפרטורות ומליחויות גדול מאוד. מקורה כנראה מהאזור המערבי של האוקיאנוס האטלנטי, אך המסרקנית התפרסמה בעיקר לאחר חדירתה לאזורים חדשים, כגון הים השחור, בהם חוללה נזק אקולוגי נרחב. את המסרקנית ניתן למצוא באופן נרחב בחופי הים התיכון של ישראל, איטליה, ספרד, צרפת ובאזורים נוספים, במיוחד בשמונה השנים האחרונות (משנת 2007 לערך).

לדברי ד"ר בלה גליל מהמכון לחקר ימים ואגמים, יש סיבות לא מעטות להופעת המדוזות ולהתעצמות הכמות שלהן בעשורים האחרונים, ובהן ההתחממות הגלובלית, דיג יתר, בניית מעגנים ותשתיות. 

המין האחרון שהתיישב בישראל, אשר התגלה ב-2009 סמוך למתקן ההתפלה באשקלון הוא מסרקנית ליידי, שנחשב לפולש ומזיק וכבר הספיק להתנחל לכל אורך חופי הארץ. גופי שמירה על הסביבה הגדירו את המסרקנית, שאינה צורבת או מסוכנת לבני האדם, כאחת מ-100 המינים הפולשים הגרועים בעולם בגלל השפעתה על עולם החי. 

דיג יתר באזור מונע אפשרות שהדגים יטרפו את המסרקנית, אשר יכולה להפרות את עצמה ולייצר 8,000 ביצים.