הנהלת האתר
17.12.10 / 22:53
מאת: מייק פלג התיישבתי ביציע ב' מאחורי הסל, ממקום מושבי הסתירו שבעה דגלים את לוח התוצאות. לקח לי
מאת: מייק פלג
התיישבתי ביציע ב' מאחורי הסל, ממקום מושבי הסתירו שבעה דגלים את לוח התוצאות. לקח לי קצת זמן עד שהצלחתי לזהות מי הוא מי. אשדוד שדדה את הכחול הקבוע של אשקלון שלבשה מצידה מה שהסתבר בהמשך דגל לבן.
ילדון אתיופי עשה את צעדיו הראשונים כספסר כרטיסים כשהציע לי כרטיס כניסה בעשרים שקלים. לא הסכמתי, לא האמנתי לו והמשכתי להישען על הברזלים מביט בהמוני הילדים והנערים, צלליות של אוהדים של קבוצת הכדורסל האשקלונית. בקשתי לדעת בקופה מהו מחירו של כרטיס: "40 שקלים" ענתה הקופאית, לא מאמינה למזלה הטוב.. לא קניתי, הייתה לי הרגשה שאם אקנה אהייה הפרייר היחיד במתחם. כעבור זמן שוב הציעו לי כרטיס הפעם בחינם. היו לו שלושה. לקחתי אחד ונכנסתי למגרש. לא ראיתי משחק כדורסל. ראיתי סוג של תאטרון, הצגה שרצה כבר כמה חודשים והסוף אותו הסוף, גלוי וידוע מראש. תמיד מפסידים. לאשקלון קבוצה של אוהדים השרה. מעודדת ומאיצה בשחקניה הכושלים, הנשמה מלאכותית, עושה הכל להכניס בהם כמה טיפות של מוטיבציה, רוח חיים, להפוך את חיות המחמד לחבורה של אריות טורפים. השחקנים לדקה או שתיים מתמלאים תזזית, קולעים שלושה ארבעה סלים, קפיצות וזינוקים, חוטפים ומשתטחים, ,מתאבדים" על הריצפה- מלחמה. להרף של שלוש דקות. ארבעה רבעים, ארבע מערכות וברביעית תמיד אותו דבר. היום היה עוד צ'נס, הייתה הארכה אבל, הסוף אותו הסוף! לא חסר להם דבר לשחקנים המייצגים את אשקלון. מגרש נהדר, כרוז חרוץ, גזבר חרוץ הרבה יותר מהכרוז, המוני יועצים, הלמות תופים: שלטי ענק: "לעולם לא תצעדי לבד" ועוד אחד: "never give up” (שפתם של השחקנים) ולהקה של בנות שבכל 'טיים אאוט' רוקדות בלי חדווה מול מאות הטסטרונאידים, חלקם מביט ברקדניות במין מבט שכל מי שהייה פעם גבר בעצמו, יודע מה עובר להם בראש. יש שם אחת שמנמונת שחייבת לשפר את השפגאט. כעדר ללא רועה , מבוהלים, חסרי בטחון, קצת מדוכאים, כבויים משהו, באים השחקנים לעבודה, לא באו לעבוד. בתוך כשעתיים יגמר הסיוט, יסגרו עניין וילכו לשתות ואז קצת שיכורים, הביתה. לא עולה בדעתם שנשכרו כדי לנצח, גם לא ממש חשוב להם. בכל מקרה ישלמו להם. בסיום המשחק שוויון ואחרי הארכה ניצח לגיון הזרים של אשדוד את לגיון הזרים שלנו 86:83 . ביציאה לא נראו האוהדים מבואסים. לא עצב גם לא אכזבה. גזירת גורל, מבט אטום. חיים בעיר שהיחצ"נות היא העיקר, עיר המחפשת לעצמה כבוד בלי לעבוד. מצד שני בשבוע הבא הכל יכול להשתנות. מכבי תל אביב קטן עליה- יש למה לחכות!
