עם אחד – לב אחד

אנחנו עם אחד, ויש לנו אל אחד.
עם ששרד אלפי שנות רדיפה, מלחמות, מגפות, כאב ואובדן – ועדיין עומד.
אבל אם לא נתעורר עכשיו – אם לא נושיט יד איש לרעהו, אם לא נתאחד – הפצעים ימשיכו לדמם.

תראו מה קורה בינינו:
שנאה, פילוג, אלימות, אטימות.
מלחמת אחים בלב הארץ הקדושה.

איפה האחדות? איפה האור שהאיר פעם כל בית יהודי?
לאן נעלמה החמלה? הרחמים? האהבה הפשוטה?

די.

הגיע הזמן שכל אחד ידליק אור קטן בלב.
שנתחיל לסלוח, לוותר, לכבד, לראות את האדם שמולנו.
שניתן מקום – ולא ניקח.
שנחבק – במקום לשפוט.
שנבנה – ולא נהרוס.

כל יום אנחנו שומעים על אסונות – כאילו אין הפסקה.
אבל האור מתחיל בתוכנו.
ומי שמדליק אור בליבו – מדליק גם את הלב של הסובבים אותו.

כשהיום הזה יגיע – כשעם ישראל יתאחד באמת –
העולם כולו יבין:

**עם ישראל חי.
ואיתנו – לא מתעסקים.**

כתבה: תמר אבדר - אשקלון