10.09.25 / 06:27
הציווי המקראי "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"
וההחלטה הצודקת לכבוש את עזה
תא השטח המזוהם מרוצחים, אנסים ועוזריהם, המוכר כיום כרצועת עזה ושעד 7.10.23 היה נהוג לחשוב שהוא מקומן הטבעי והמוגדר של מפלצות האדם שרצחו את תושבינו, אנסו את בנותינו, ערפו את ראשי ילדינו, שרפו חיים את עוללינו וחטפו והתעללו בשבויינו, הוא מרחב קרקעי שמבחינתי שייך למדינת ישראל ושמו העברי הוא כבר כמעט שנתיים "רצועת-נובה" הממתינה לצירופה אלינו והפיכתה לגן פורח כפי שאנו היהודים יודעים ומסוגלים לעשות...
אל לנו להתבלבל בתוכנו אפילו לאלרגע אחד.
את הפשעים נגד האנושות ואת מעשי רצח-העם האיומים בתולדות האנושות שחווינו בעוטף בשואת שמחת תורה, ביצעו מפלצות עזה ולא אף אחד מאיתנו והניסיונות הנואלים של חלק מאיתנו להפיל עכשיו את האחריות לאותם פשעים עלינו, הם איוולת בזויה שאין סיכוי שתצלח.
את הסיבה הפוליטית הקטנונית שבגינה מנסים אנשים מתוכנו להאשים את עצמנו הישראלים באותם פשעים איומים כולנו יודעים ואפשר רק להתעצב על הפילוג החברתי העמוק הקיים בתוכנו המתודלק דרך קבע ביצירתיות אומנותית ווקאלית, חזותית, הפגנתית, מחאתית, דווקאית, שבה הם מתבסמים,
אבל האמת החשופה תישאר על כנה...
את רצועת עזה במתכונתה הקודמת, קרי עדר פראי-אדם של מיליון וחצי מפלצות צמאות דם שחרטו על לוח ליבן את ההשמדה הפיזית שלנו ב 36 סעיפים שטניים הנקראים "אמנת-חמאס", לא נוכל להכיל לעולם וכל מי שאירועי 7.10.23 לא "הפילו לו את האסימון" יכול להמשיך ולשקוע בהלקאה עצמית דיכאונית וחסרת תקווה.
צבא העם שלנו הישראלים המופלאים על מיגוון דעותינו השונות הצליח להפוך את הכישלון המקומי הקולוסלי בעוטף, לניצחונות מזרח-תיכוניים מטורפים בסדר גודל היסטורי, ניצב כעת לפני המהלך הסופי המנצח שבכדורגל מאופיין בביטוי "רגל מסיימת".
החלטת הקבינט לגבי הרצועה המקוללת היא לא החלטה שיש לגביה אופציות. זאת החלטה מתבקשת שתשים קץ לאיום שלפני שנתיים עדיין לא קלטנו לאסוננו את ממדי עוצמתו ומסוכנותו.
אני קוראת לכולנו הישראלים ליישר קו מול האויב, לחדול מהמאבקים הפנימיים המחלישים והמיותרים, לשלב ידיים באומץ, לתמוך בלוחמים עזי הנפש שלנו ולייחל שהמהלך הבלתי נמנע הזה יסתיים מהר בחילוץ השבויים שלנו, בגירוש המפלצות העזתיות לכל קצוות תבל וללא נפגעים מצידנו.
אני לא אדם דתי אבל קיימים בתנ"ך שלנו סיפורים שכאשר אני קוראת אותם עוברת בי צמרמורת בעקבות הדימיון הבלתי נתפס של ימינו לגבי אותם פרקים שנכתבו לפני אלפי שנים...
"תמחה את זכר עמלק מתחת השמים"
הוא ציווי מקראי המוזכר בספר "דברים" וההתאמה המדהימה שלו לאירועים העכשוויים שלנו גורמת לי להרים גבה כיצד הצליחו המקורות הכתובים שלנו לדייק כל-כך בתיאור אירועים תנכיים לעומת מה שקורה לנו היום...
ובכן חברים, ההיסטוריה חוזרת בגדול..
פסוק מסמר השיער מספר "תהילים" שכאילו נכתב היום:
"מפלטי מאויבי אף מן-קמי תרוממני מאיש חמס תצילני"...
ופסקה אחרונה אקדיש לחלק מאמצעי התקשורת הישראליים שמבחינתי הם לא פחות מאשר
רשת "אל-ג'זירה בעברית"...
כתיבתכם ופרסומיכם המחלישים, מעודדי האויב התומכים בכניעה משפילה לזרע העמלק הם כחידה בעיני..
ועל כך אמר הנביא ישעיהו:
מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו...
והסיום המתבקש בארמית מדוברת:
"ואידך זיל גמור"..
כלומר את השאר כבר תבינו בעצמכם...
שנה טובה חברים.

